רוב ההנמקה המשפטית תשעמם אתכם. לכן, נסתפק בכמה הערות.
בציוץ הזה, ננסה לראות כיצד פסק הדין יכול ללמד אותנו לא מעט על המידע שאתם צורכים מכל מיני ליצני משפט ו-"מומחים" מטעם עצמם. יש המון כאלה, הן בכלל והן בנוגע להיקף סמכותו של מבקר המדינה בפרט.
אנחנו ניקח לדוגמה את מאיר רובין, מנכ"ל פורום "קהלת", שהוא וליצניו מרבים להתבטא – בביטחון מוחלט ובנחרצות תהומית – לגבי שלל נושאים משפטיים. מבחינת מר רובין, אם יש לו על הקיר תעודה שהוא סיים לימודי משפטים, זה מספיק.
ומבחינת הרבה מאוד אנשים – והרבה יותר מידי אנשים – אם הוא כותב כל כך בביטחון, ואם הדברים שהוא כותב כמובן מתיישבים בדיוק עם האינטרסים של בנימין נתניהו – אז מר רובין ושכמותו הם כנראה "מומחים" שצריך להקשיב להם.
בהקשר לענייננו, סעיף 2(ב) לחוק מבקר המדינה קובע שהמבקר "יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים, *וכל עניין אחר שיראה בו צורך*".
אז מה עשו רובין ושות', שנורא רצו להגיע למסקנה – המופרכת – שלמבקר המדינה יש בעצם סמכות לבדוק כל נושא עלי אדמות, כולל את המחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל?
הם נתפסו לתיבה "כל עניין אחר שיראה בו צורך", בודדו אותה – ומכאן הדרך קצרה למסקנה המבוקשת. כי אם מבקר המדינה יכול לבדוק "כל עניין", אז "כל עניין" כולל גם את טבח ה-7.10, לרבות, למשל, המחדל האסטרטגי של ממשלות נתניהו לדורותיהן.
כלומר, שש המילים הללו – לשיטתם של כל מיני אנשים שזכו למעמד של בני סמכא משפטיים – הם מעין "קולב" שאפשר לתלות עליו הכל. תקראו בבקשה את הציוץ של רובין מדצמבר 2025, את התגובה שלי – ואת התגובה של רובין לתגובה שלי.
כדי שתראו עד כמה ה-"פרשנות" הזו היא מטופשת, בואו נסתכל בפסקי הדין הקצרצרים שכתבו אתמול השופטים מינץ ושטיין, שהם שופטים בעלי נטייה שמרנית מובהקת, שנותנים הרבה כבוד ללשון החוק (אני בכוונה לא מפנה אתכם אל השופטים ה-"אקטיביסטים" וה-"סמולנים").
מינץ, כנראה השופט הכי שמרן שהגיע לבית המשפט העליון בעשורים האחרונים, כתב בפירוש שהתיבה "כל עניין אחר שיראה בו צורך" בסעיף 2(ב) אין פירושה שהמבקר יכול לבדוק כל מה שהוא רוצה, אלא היא מתקשרת למה שכתוב בסעיף 2(א). כלומר, היא מאפשרת למבקר המדינה לבדוק כל עניין – אבל כזה שקשור ל-"משק, נכסים, כספים, התחייבויות והמינהל".
מה בין "משק, נכסים, כספים, התחייבויות והמינהל" לבין בדיקת סוגיות ה-"ליבה" של הכשל רב-מערכתי שהביא לטבח ה-7.10? לא סתם, מינץ קבע שבדיקה של נושאים כאלה היא "חריגה מסמכותו של מבקר המדינה כמרחק מזרח ממערב, תהיה הפרשנות של ענייני 'מינהל' רחבה ככל שתהיה".
כלומר, מינץ בכלל לא היה צריך להסתייע בכלים פרשניים כמו תכלית החקיקה, הרציונל שלה, הגבולות בין עבודת מבקר המדינה לבין ועדת החקירה שאולי תקום, וכו'. די היה לו בבחינת לשון החוק כדי לקבוע, באופן נחרץ וחד-משמעי, שאנשים כמו רובין מדברים שטויות.
וכמו מינץ, כך גם שטיין. בפסק דין קצרצר הוא קבע שהוא מסכים עם מינץ, ש-"דבריו משקפים פרשנות נכונה של הוראות הדין שעניינן סמכויותיו של מבקר המדינה".
כל כך קצר, כל כך פשוט, כל כך טבעי, כל כך ברור.
את רובין, שמעון נטף, דוד פטר, שמחה רוטמן ודומיהם – זה כמובן לא ישכנע. מבחינתם, אם הם קמו בבוקר והחליטו משהו – אז זו אמת קוסמית, מוחלטת, ובלתי ניתנת לעוררין.
אם בית המשפט מסכים איתם, כמו למשל ביחס להערת הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים מאתמול, אז הם גאונים. ואם בית המשפט, חס וחלילה, חובט בהם כמו בפסק דין של חמישה שופטי בית המשפט העליון מאתמול – אז השופטים סמולנים ולא מבינים כלום.
וחוזר חלילה.
