"הצהרת תובע" ושאר ירקות

יש הרבה נושאים חשובים בהרבה – החטופים, מבול החפצים המעופפים שנופל פה כל יום, הפשיעה המשתוללת ועוד – אבל אין מנוס מלהתחיל לפרק את פרשת פלדשטיין ושות'.
ולפני שנגיע לפרשה עצמה, בואו ננסה להבין מה קרה עד כה מבחינת מעצרם של פלדשטיין והחשוד הנוסף.

קודם כל, מה זה בכלל "מעצר", ובמה הוא שונה ממאסר?
מעצר (מאחורי סורג ובריח, יש גם "מעצר בפיקוח אלקטרוני" שניגע בו בהמשך) הוא כליאת חף מפשע, כלומר אדם שטרם הורשע ונגזר דינו, ולכן הוא נהנה מחזקת החפות.
להבדיל, מאסר הוא עונש, דהיינו כליאת אדם בשל הרשעתו בביצוע עבירה כלשהי.

מבחינה פיזית, אין הבדל ממשי בין מעצר לבין מאסר, ובשני המצבים ההתרחשות במציאות היא שאדם נמצא מאחורי סורג ובריח.
אבל מבחינה משפטית ורעיונית, יש פער עצום בין סטטוס של עצור לבין מעמד של אסיר: העצור נכלא בשל חשש מהתרחשות עתידית, בעוד האסיר כלוא כעונש בגין מעשה שביצע בעבר.

כלומר, והיות שמעצר עוסק, כאמור, בחפים מפשע (ואין שום דרך להפריך את חזקת החפות אלא בהרשעה של בית משפט) – הוא לעולם אינו עונש, משום שאפשר להעניש רק אדם שבית המשפט קבע שביצע עבירה, ושהעונש ההולם בגינה הוא שהייה בכלא.
בהתאם, מעצר הוא תמיד אקט שנועד למנוע משהו שעלול להתרחש בעתיד.

הדין בישראל מכיר בכל מיני סוגים של מעצרים (מעצר על ידי שוטר, מעצר מינהלי, מעצר לצורכי הסגרה ועוד).
בשרשור הזה, אנחנו נתמקד בשני סוגי המעצרים המוכרים והשכיחים ביותר: מעצר לצורך חקירה (המכונה גם "מעצר ימים") ומעצר עד תום ההליכים.
קו פרשת המים שמפריד ביניהם הוא הגשת כתב אישום.

בכל סוגי המעצרים, כדי שבית משפט יורה על מעצר צריכים להתקיים שלושה מבחנים: מבחן ראייתי, מבחן עילה ומבחן של היעדר חלופה.
המבחן הראייתי דורש מהמדינה להציג ראיות שקושרות את העצור לביצוע עבירה, כאשר בשלב החקירה מדובר על "חשד סביר", ולאחר כתב האישום מדובר על "סיכוי סביר להרשעה".

כדי לצלוח גם את מבחן העילה, המדינה צריכה להוכיח לבית המשפט ששחרור העצור עלול לסכן את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה, להביא לשיבוש מהלכי משפט או שיש חשש שהאדם ימלט.
אם שני המבחנים "החיוביים" הללו מתקיימים, השלב השלישי והאחרון הוא מבחן "שלילי" של היעדר חלופה מעצר הולמת.

המשמעות היא שגם אם בית המשפט משתכנע שיש ראיות שקושרות את העצור לביצוע עבירה, וגם אם מתקיימת עילת מעצר – עליו לבחון האם אפשר לנטרל את העילה באמצעות מנגנון פיקוח שאינו כליאה מאחורי סורג ובריח.
לדוגמה, חלופת מעצר מוכרת יחסית היא "מעצר בית", שמשמעותה שאדם נדרש לשהות במקום מסוים.

נמשיך.
מעצר לצורך חקירה, המכונה בפרקטיקה "מעצר ימים" (משום שמבקשים בו הארכות מעצר ב-X ימים) – מתקיים, כמה מפתיע, בשלב החקירה.
לעומת זאת, מעצר עד תום ההליכים הוא מעצר שאין צורך להאריכו (למעט אם אין הכרעת דין תוך 9 חודשים) – אבל הוא מעצר שמתקיים רק בשלב שלאחר הגשת כתב אישום.

כעת, נניח שהמשטרה חוקרת חשוד, שנמצא במעצר לצורך חקירה, ויש כוונה עקרונית להגיש נגדו כתב אישום ואז גם לבקש את מעצרו עד תום ההליכים.
הצרה היא, שבין הנקודה שבה הסתיימה החקירה לבין הגשת כתב האישום – יש "תפר", שבו אי אפשר לעצור לצורך חקירה, וגם לא לעצור עד תום ההליכים.

אי אפשר לעצור לצורך חקירה משום שהחקירה הסתיימה, וגם אי אפשר לעצור עד תום ההליכים כי טרם הוגש כתב אישום. אז מה קורה ב-"תפר" הזה?
המצב הקלאסי הוא שהמשטרה סיימה את החקירה, והתיק עובר לפרקליטות כדי שזו תגבש כתב אישום. וכמובן, שפרקליט יכול לנסח כתב אישום רק לאחר סיום החקירה.

העבודה שיש לפרקליט במצב הזה היא רבה: הוא צריך לעבור על חומר החקירה, להחליט האם יש מספיק ראיות כדי להעמיד לדין, לכתוב כתב אישום, להחליט על העבירות שבהן יואשם החשוד, לכתוב בקשה למעצר עד תום ההליכים, ועוד.
וכמובן, שהפרקליט לא מחליט לבדו, והוא צריך לקבל אישורים מהדרג הרלבנטי.

כל זה לוקח זמן, והזמן הזה הוא אותו "תפר" שבין הנקודה שבה החקירה הסתיימה לבין הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים.
לשמחתנו, המחוקק החכם שלנו חשב על הבעיה הזו, וכך באה לעולם החיה המשפטית המוזרה המכונה "הצהרת תובע", שבטח שמעתם עליה לאחרונה סביב פרשת פלדשטיין.

החוק קובע, שאם הסתיימה חקירתו של אדם – תובע יכול להצהיר שבכוונתו להגיש כתב אישום ולבקש מעצר עד תום ההליכים, ואז בית המשפט יכול להאריך את המעצר בעד חמישה ימים.
כלומר, בית המשפט מאפשר לתביעה מספר ימי עבודה כדי להכין את כתב האישום והבקשות הנלוות, כאשר החשוד ממשיך לשהות במעצר.

המשמעות של הצהרת תובע אינה התחייבות חד-משמעית להגיש כתב אישום ולבקש מעצר עד תום ההליכים.
לפי ההלכה שקבע בית המשפט העליון, משמעות ההצהרה היא שככל הנראה זו כוונת התביעה. עם זאת, ומאחר שמשמעות ההצהרה היא הותרת אדם במעצר, על התובע לעיין בחומר הראיות ולקבל ידיעה כללית על התיק.

בנוסף, בהצהרת תובע אין צורך לציין את סעיפי העבירה שבהם יואשם החשוד בכתב האישום.
הרציונל הוא מצד אחד לדרוש מהתובע להצהיר על סמך היכרות עם התיק, ומצד שני לאפשר לו שהות להתעמק בראיות ולהחליט איזה עבירות הוא מייחס לחשוד – וכמובן שגם יתכן שההתעמקות בתיק תביא לשינוי העמדה הראשונית.

כלומר, וכבר היו דברים מעולם, יתכן מצב שבו בתחילה תובע יגיש הצהרה, אך בהמשך, ולאחר שיתעמק בכל חומר הראיות – הוא ישנה את דעתו, ויגיע למסקנה שאין מספיק ראיות כדי להעמיד את החשוד לדין, או לחילופין שאין הצדקה לבקש מעצר עד תום ההליכים.
במקרה כזה, החשוד כמובן ישוחרר ממעצר.

השלב הזה, של "הצהרת תובע" – הוא בדיוק השלב שבו נמצאת פרשת פלדשטיין:
החקירה של פלדשטיין ושל העצור הנוסף כבר הסתיימה. ביום ראשון הוגשה הצהרת תובע מטעם הפרקליטות, שמשמעותה – כאמור – הצהרה על כוונה להגיש נגד השניים כתב אישום ולבקש את מעצרם עד תום ההליכים, מה שאמור להתרחש מחר.

ומה צפוי לקרות לאחר הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים?
בשלב הזה, ההליך המשפטי נגד פלדשטיין והחשוד הנוסף יתפצל לשניים – הליך עיקרי והליך מעצר.
ההליך העיקרי נגד השניים (שיתכן שיהיו בו נאשמים נוספים) הוא בירור האשמה, בדומה למשל להליך שמוכר לכם כ-"תיקי האלפים".

הליך המעצר הוא דיון בבקשה שהפרקליטות צפויה כאמור להגיש, בעניין מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים.
הדיון הזה צפוי להתחיל מחר, אבל כאשר מדובר בשלב שלאחר הגשת כתב אישום, קבועי הזמן הם הרבה יותר ארוכים. סביר מאוד להניח שמחר רק תתבקש דחייה, והדיון יתחדש בעוד כמה שבועות.

עד אז, ניתן להעריך שבית המשפט יורה על מעצרם של פלדשטיין והחשוד הנוסף "עד להחלטה אחרת", כלומר עד שהצדדים יהיו ערוכים לטעון בנוגע לקיומן של ראיות נגד השניים ובנוגע לשאלה האם יש עילה למעצרם.
מה שעוד כדאי לדעת הוא שבמעצר שלאחר כתב אישום יש שתפני מנגנונים שלא קיימים ב-"מעצר ימים".

המנגנון הראשון הוא שליחת הנאשמים לתסקיר מטעם שירות המבחן, שהוא הגוף המקצועי שאמון על הערכת מסוכנותם ואישיותם של נאשמים, כמו גם על התרשמות מאיכותה של חלופת מעצר.
סביר מאוד להניח, שבית המשפט ישלח את פלדשטיין והחשוד הנוסף לתסקיר כזה במהלך החודשים הקרובים, טרם קבלת החלטה סופית.

המנגנון השני הוא "מעצר בפיקוח אלקטרוני", שמשמעותו "מעצר בית" יחד עם אזיק אלקטרוני ששולח התראה במידה שמתרחשת הפרה (כלומר, שהעצור יוצא מהתחום שהוגדר לו). בגלל קבועי הזמן הקצרים של "מעצר ימים" – אין אפשרות להעביר עצור למעצר בפיקוח אלקטרוני בשלב החקירה.
נסיים בהערה לגבי המסוכנות.

לאחרונה פורסמו לא מעט ציוצים ש-"מסבירים" שאין שום סיבה להשאיר את פלדשטיין ואת החשוד הנוסף במעצר, ושלא נשקפת מהם מסוכנות שמצדיקה את המשך מעצרם.
ביחס לכך, השופט אלרון קבע בהחלטתו כי שחרור השניים ממעצר "יכול להחריף ולהעצים באופן משמעותי את הנזק שכבר נטען שנגרם כתוצאה ממעשיהם".

בהנחה שהשניים יואשמו בעבירות ממשפחת הריגול, שהחוק מגדיר אותן כ-"עבירות ביטחון", לא זו בלבד שהם יצטרכו להתמודד עם המידע הקיים לגבי מסוכנותם – אלא שהחוק קובע שיש נגדם "חזקת מסוכנות", והם אלה שנדרשים להוכיח אחרת.
השאלה היא, במה בדיוק הם יואשמו – ואת זה נדע מחר.
שיהיה ערב שקט.

קישורים לפסקי הדין המלאים לגבי הצהרת תובע:
supremedecisions.court.gov.il ↗
supremedecisions.court.gov.il ↗