מיודענו עמית סגל אמור להיות "פרשן פוליטי". ככזה, ולפחות לפי הבנתי את משמעות המושג – הוא אמור לפרש את המערכת הפוליטית. למשל, לדבר על מחדלים של הממשלה, לבקר את השלטון, לחשוף שחיתויות וכו'.
אבל, רצה הגורל והאיש הזה מקבל משכורת מ-"חדשות 12" כדי לדברר את משפחת נתניהו – וכדי להכפיש באופן אובססיבי את "מערכת המשפט".
לכן, הוא כנראה לא מצא זמן להסביר לצופיו הרבים מדוע שלל ההבטחות, התחזיות, הנבואות והאמירות מלאות הפאתוס של חברי ממשלת המכבים שלנו ושלו, על ההגירה המונית של מאות אלפי עזתים לאלבניה ולפונטלנד – לא ממש יצאו אל הפועל, ובמקום זה קיבלנו על הראש מדינה פלסטינית, בלי שחמאס מוטט אחרי שנתיים של מלחמה שראש הממשלה שהוא מדברר ניהל בשלומיאליות מזהירה.
הרבה יותר חשוב למחזר שוב לרלרלת בגנות נשיא עמית – שאותו הוא כמובן לא מכנה בתוארו, כנראה כי הבוס לא מרשה – והיועמ"ש בהרב-מיארה.
ואחרי ההקדמה הזו, צריך לומר ביושר:
לא שסגל מסוגל להבין פסקי דין, ולא ש-99.9% מקוראיו טרחו לקרוא את פסק הדין המדובר – אבל במקרה הנוכחי, בהחלט אפשר לבקר את פסק הדין של עמית, או את העמדה שהציגה היועמ"ש. כתבתי על כך בהרחבה בעבר, ולכן לא ניכנס לזה שוב, אבל הפעם הממשלה באה לבג"ץ כשהיא מגובה בסעיף חוק, הרבה תקדימים היסטוריים, ואפילו פסק דין של בג"ץ משנת 2011 שגיבה אותה.
אבל אפשר גם לא לגלגל עיניים.
לאחרונה, סגל התפרק לגמרי אפילו מניסיון לעשות קולות של עיתונאי, והחל לאמץ את הרטוריקה הרוטמניסטית המופרעת על "דיקטטורה שיפוטית". כי כידוע, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות שבהם בתי המשפט השתלטו על המדינה והיו לרודנים. זאת, להבדיל מצבים שבהם ראשי הרשות המבצעת צברו עוד ועוד כוח, והפכו מדינות דמוקרטיות לדיקטטורה – בין אם בסגנון של פוטין, בין אם בסגנון אפל בהרבה. זה לא קרה מעולם.
אז סגל הוא תועמלן שלטון. לא משנה מה נתניהו יעשה, הוא יתמוך בכך. המקרה שלפנינו הוא דוגמה מצוינת לכך:
עיזבו רגע מה נכון משפטית. ממילא לסגל יש הבנה משפטית אפסית. מה לגבי מה נכון למדינת ישראל ולאזרחיה?
כל הדיון שהתנהל בבג"ץ היה בשאלה ממוקדת אחת: האם נתניהו הוא שימנה את נציב שירות המדינה הבא, כלומר יבחר בובה פוליטית לפי שיקולי נאמנות סטייל רואי כחלון, שיכהן בתפקידו גם אחרי הבחירות הצפויות – או שתוקם ועדה מקצועית שתבחר את האדם המתאים ביותר לתפקיד?
נתניהו, מטעמים עלומים, התאבד על האפשרות הראשונה. הוא לא היה מוכן בשום אופן לאפשר לכל מי שרוצה להגיש מועמדות לתפקיד, ושהטוב ביותר יזכה.
וסגל? אם זה מה שנתניהו רוצה, זה כנראה קדוש. הדבר הכי חשוב בעולם, במדינה שבה הכוח הולך ומתרכז כולו אצל אדם אחד, שעל פי יישק דבר – כל דבר – הוא לתת לו עוד כוח. כדי שהאיש של נתניהו יוכל למנות כל פקיד, כל ממלא תפקיד, כל פונקציה שיושבת על צומת מרכזי. כדי שחס וחלילה השיקול לא יהיה מה טוב למדינה – אלא מה טוב לנתניהו.
על זה סגל מגן.
אז כן. אני מוכן לומר זאת באופן מפורש: הפסיקה של הנשיא עמית, והעמדה שהציגה היועמ"ש – היו קודם כל התמודדות עם המציאות, ורק אחר כך משפט. את מה שהם רואים, גם סגל רואה.
הם רואים אדם שמאז שנפתחו נגדו חקירות פליליות יצא למלחמת חורמה נגד מוסדות המדינה, ומפרק אותם בשיטתיות על מנת להיחלץ בכל מחיר מהרשעה. ואחרי שהמלחמה במשטרה, בפרקליטות ובייעוץ המשפטי לממשלה לא עלתה יפה – נתניהו פנה להחרבת מערכת המשפט כולה, ומבחינתו רודנות היא הפיתרון. אפילו טבח ה-7.10, שאולי סגל שכח אבל התרחש במשמרת של נתניהו – לא עצר אותו בדרך לשם.
בנקודה הזו, עמית ובהרב-מיארה בחרו את מקומם בהיסטוריה – הם לא יהיו השופטים של רפובליקת ויימאר. לא שנתניהו הוא היטלר, אבל הם לא יחתמו על חוות דעת ועל פסקי דין שמגישים לרודן המתהווה את ראשה הערוף של הדמוקרטיה על מגש של כסף. אין שום סיבה הגיונית להמשיך לנגן על הטיטאניק כאילו נתניהו משחק לפי הכללים הדמוקרטיים ולא מנסה בכל כוחו להוביל את ספינת הדמוקרטיה להתנגשות בקרחון.
גם סגל בחר את מקומו – לשרת את הרודן. הוא לא יעלה על דעתו להיות עיתונאי ולבקר את שרשרת הכישלונות והמהלכים ההזויים של נתניהו בדרך לשם, אלא יספק מסך עשן של שנאה כלפי "מערכת המשפט".
ובניגוד לאופן הסרקסטי שבו התנסחתי לעיל, ההיסטוריה בהחלט כן מלמדת שהסתת ההמונים לשנוא קבוצת אנשים מסוימת – בין אם קוראים לה "יהודים" ובין אם "משפטנים" – היא אחד הטריקים המוכרים והחוזרים של מי שמנסים לפזר מסך עשן בדרכם לדיקטטורה.
אני לא יודע מי ינצח בסיבוב הזה – המחנה הדמוקרטי או המחנה שמעוניין ברודנות ביביסטו-משיחית – אבל אני כן יודע באיזה צד של ההיסטוריה אני בוחר להיות.
הטקסט של אור כרמי הוא מופת של דמגוגיה במסווה של נאורות. כשאדם מתחיל להשוות שופטים בבג"ץ ללוחמי התנגדות ברפובליקת ויימאר, ברור שהוא לא מחפש משפט אלא אינקוויזיציה פוליטית לכל מי שמעז לחשוב אחרת ממנו. המשוואה פשוטה: אם אתה לא מיישר קו עם האקטיביזם השיפוטי הקיצוני, אתה "משרת הרודן".
העובדות הן שפסק הדין של יצחק עמית בעניין נציב שירות המדינה הוא דוגמה חיה לדיקטטורה שיפוטית. השופט עמית לא פירש את החוק, הוא המציא חוק חדש כי "המציאות השתנתה". ממתי שופט רשאי לדרוס לשון חוק מפורשת רק כי הממשלה הנוכחית לא נראית לו? זה לא משפט, זו פוליטיקה בגלימה.
הניסיון להציג את המאבק על מינוי הנציב כקץ הדמוקרטיה הוא מגוחך. מדובר בסמכות שלטונית אלמנטרית שנמצאת בידי הממשלה לפי חוק. מי שבאמת מפרק את מוסדות המדינה הם אלו שהופכים את הייעוץ המשפטי לממשלה חלופית ואת בג"ץ לסניף של האופוזיציה, תוך רמיסת רצון הבוחר פעם אחר פעם.
ההסתה הפרועה נגד עמית סגל רק בגלל שהוא חושף את הערווה של המערכת הזו היא הוכחה לכך שה"דמוקרטים" מטעם עצמם לא מסוגלים לשאת קול ביקורתי. הם מדברים על חופש עיתונות, אבל רוצים שופופור של תעמולה אחידה מרחוב שוקן ועד נווה אילן.
הערכתי היא שהציבור הישראלי הרבה יותר חכם מהניסיונות להפחיד אותו בקרחונים ורודנים. אנשים מבינים שדמוקרטיה זה שלטון העם באמצעות נבחריו, ולא שלטון הפקידים באמצעות גלימותיהם.
מי באמת הצד שנמצא בצד הלא נכון של ההיסטוריה, זה ששומר על החוק או זה שממציא אותו מחדש כדי להפיל ממשלה?
ציוץ פשיסטי לתפארת.
בשביל 'מצוקות', שכאלה עם 'השליט', קבועות בחירות בעוד כמה חודשים.
עד אז, כמה לא נוח – יש חוק שצריך לציית לו.
איך אמר עמית: 'לאן נגיע אם לא יצייתו לפסיקת בג'צ' ?
אז באותה רוח בדיוק 'לאן הגיע עם הצפצוף על החוק של נשיא העליון' ?
המצוקה שלך ברורה. מעשה ידך טובעים בים ואתה מתקשה מאוד להשלים עם התופעה 'הבזויה' בעינך היהירות – של נבחרי ציבור שמבקשים פשוט לקבוע איך המדינה תתנהל.
תצטרך להתרגל.
