בג"ץ (עמית, שטיין, כנפי-שטייניץ) פירסם היום החלטה שבה נתן למעשה תוקף של פסק דין להסכמה שאליה הגיעו הממשלה והיועמ"ש בנוגע לאופן שבו ימונה ראש השב"כ הבא.
בואו ננסה לעשות סדר – גם להזכיר על מה הרקע, וגם להבין מה תוכן ההסכמה המדוברת.
למי שהלך לאיבוד, הרקע לדברים הוא החלטת הממשלה לפטר את ראש השב"כ הקודם, רונן בר.
נגד החלטת הפיטורין הוגשו עתירות לבג"ץ, ובסופו של דבר נקבע כי נתניהו פעל בניגוד עניינים, והיה אסור לו להיות מעורב בהחלטה, וזאת בשל מעורבות השב"כ בחקירות הפליליות בשתי פרשיות שבהן מעורבים מקורביו.
שתי הפרשיות הללו כונו בהחלטה מהיום כ-"קטארגייט" ו-"הבילד".
בעקבות פסק הדין, הודיעה היועמ"ש לנתניהו כי כפי שהיה בניגוד עניינים בנוגע לפיטוריו של ראש השב"כ הקודם – כך הוא נמצא בניגוד עניינים גם בנוגע למינוי ראש השב"כ הבא, שכן הפרשיות הפליליות הנ"ל עדיין מטופלות על ידי השב"כ.
היועמ"ש ביקשה מנתניהו להמתין עד שתגבש חוות דעת לגבי האופן שבו ימונה ראש השב"כ הבא, באופן ש-"ינטרל" את ניגוד העניינים. אלא שנתניהו החליט להתעלם מחוות דעתה, והכריז כי הוא מעוניין למנות את האלוף – אז אלוף מכהן בצה"ל – דוד זיני.
לאחר מכן, היועמ"ש גיבשה את חוות דעתה בנושא.
לא ניכנס לפרטי הפרטים של חוות הדעת מיום 26.5.2025, אך בגדול עמדת היועמ"ש היתה שנוכח ניגוד העניינים שבו נמצא נתניהו – הוא לא יכול להיות מעורב במינוי ראש השב"כ הבא, לכל הפחות עד לסיום החקירה בפרשות "קטארגייט" ו-"הבילד".
לכן, גם לא ניתן למנות את האלוף זיני לתפקיד ראש השב"כ.
לפיכך, היועמ"ש הציעה כי סמכויותיו של נתניהו להביא בפני הממשלה מועמד להתמנות כראש השב"כ – תועברנה לשר אחר.
נתניהו לא התלהב מחוות הדעת הזו, ולכן לא נקבע מי יחליף את רונן בר בתפקידו. אבל הזמן המשיך לחלוף, והגיע יום 15.6.2025, שבו בר הודיע כי יסיים את כהונתו כראש השב"כ.
כדי שלא יווצר ואקום, סגנו של בר, ש' מונה בינתיים כממלא מקום ראש השב"כ.
ביני לביני, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד חוות הדעת של היועמ"ש, שבה נטען כי יש לבטל אותה ולאפשר לנתניהו למנות את ראש השב"כ הקבוע הבא, ללא מגבלות כלשהן.
לאחר מכן, התקיימו דיונים, אחד פומבי והשאר בדלתיים סגורות.
בתום הדיונים, הגיעו כאמור הממשלה והיועמ"ש להסכמות – שאותן אישרר בג"ץ בהחלטתו מהיום, והפך אותן למחייבות.
ההחלטה הזו עדיין לא סופית לגמרי, משום שלעותרים יש זכות להגיב על ההתפתחויות. אבל מעשית, לא משנה מה העותרים יטענו – ההחלטה מהיום תהיה פסק הדין.
כעת, בואו נבין מה הוסכם:
א. עד למינוי ראש השב"כ הבא – ש' ימשיך לכהן כממלא מקום ראש השב"כ.
ב. בתאריך 11.9.2025 לכל המוקדם יוכל נתניהו להביא את מועמדו לכהן כראש השב"כ לבחינה על ידי "ועדת גרוניס", שהיא ועדה שבוחנת את טוהר המידות של המועמדים להתמנות לתפקידים בכירים, אשר תבחן את הדברים על פי הדין.
ג. גם לאחר שימונה ראש השב"כ הבא ויכנס לתפקידו – הוא יהיה מנוע לחלוטין מעיסוק בחקירת פרשות "קטארגייט" ו-"הבילד", עד אשר היועמ"ש תגבש הסדר ניגוד ביחס לכך.
ד. ההסכמה אינה מהווה ויתור על טענות הצדדים, וגם אין בה משום נקיטת עמדה לגבי התאמתו של מועמד כלשהו לתפקיד ראש השב"כ הבא.
עד כאן ההחלטה. מכאן, פרשנות.
אין פה "מנצחים".
מצד אחד, נתניהו, הממשלה והשופרות נכנסו להיפר ונטילציה מכך שהדיון בנושא נדחה בשבוע ימים, ודרשו לקיים אותו חרף מצב החירום והמלחמה עם איראן. והנה פתאום, אין בעיה להמתין עם המינוי עוד חודשיים וחצי, והשב"כ ימשיך לתפקד תחת ממלא מקום.
מצב הדברים הזה כמובן דומה למה שראינו עם פיטורי רונן בר, שבבת אחת הפכו לדבר הכי חשוב ודחוף בעולם, ובחלוף כמה שבועות הסתבר שאין בעיה להמתין עוד חודשיים עד שיסיים את תפקידו. ועוד לא דיברנו על אלי שרביט.
לפחות לדעתי, זה מלמד אותנו שיותר מאשר נתניהו רוצה את זיני – הוא רוצה לריב.
אם לנתניהו באמת היה אכפת מהשב"כ, או חלילה מאזרחי מדינת ישראל, הוא היה נמנע מראש מכל הטררם הזה, שמלווה אותנו – לא תאמינו – כבר ארבעה חודשים.
אבל לנתניהו לא אכפת לטלטל את כל מערכות הביטחון, להשאיר את השב"כ בלי ראש קבוע, לא לאפשר חפיפה מסודרת – וגם לריב עם היועמ"ש ועם בג"ץ.
היינו יכולים להיות מזמן עם ראש שב"כ קבוע, אפילו עם זיני, אלמלא ההתעקשות של נתניהו להפוך כל דבר לקרדום פוליטי שמייצר ספינים, רעשי רקע ומחיאות כפיים אצל הבייס.
מצד שני, היועמ"ש בעצם התחייבה בפני בג"ץ שהיא לא תתנגד לכך שנתניהו יביא את מועמדותו של זיני בפני ועדת גרוניס והממשלה.
הבעיה במינוי אינה בזיני עצמו – אלא במי שממנה אותו.
כי אם נתניהו נמצא בניגוד עניינים – וכעת אין מחלוקת שהוא נמצא בניגוד עניינים – אזי יש בעייתיות בכך שהוא בחר בפינצטה את המועמד שהוא רוצה, והוא אפילו מוכן שכולנו נעביר שלושה חודשים בלי ראש שב"כ קבוע רק כדי שהמועמד הזה יתמנה.
אבל, האם זה אומר שמינויו של זיני מובטח?
ההסכמות בין הממשלה לבין היועמ"ש מחייבות אותן – אבל לא מחייבות שום צד שלישי.
לפיכך, אם וכאשר זיני ימונה, סביר מאוד להניח שיוגשו עתירות נגד מינויו. היועמ"ש לא תוכל להצטרף לעמדת העותרים העתידיים, אבל היא גם לא תגן על המינוי בחירוף נפש.
לפי מצב הדברים כיום, כנראה שמינויו של זיני יעבור את בג"ץ.
עם זאת, חודשיים זה נצח במציאות הישראלית, והממשלה הנוכחית מצטיינת ביריות עצמיות ברגל.
לכן, לכל אלה שכבר חוגגים (או מבכים) את מינויו של זיני – הייתי ממליץ להמתין קצת לפני קירור השמפניות, או ההכרזות על "קץ הדמוקרטיה".
ומשהו אישי לסיום:
אף אחד לא משלם לי עבור התכנים שאתם קוראים בטוויטר, ושום גוף לא מפעיל אותי או עומד מאחוריי. הכל תוצאה של השקעת הרבה זמן וחשיבה, שאני לא מקבל בגינה שום תגמול.
אז אם יש מי שרוצה לתמוך בפרויקט הקטן הזה, המכונה "אור כרמי" – אשמח אם תפנו בדיאם.
תודה
עדכון:
כצפוי, תגובות העותרים לא שינו דבר וחצי דבר, וההחלטה מיום ראשון – הפכה עתה לפסק הדין הסופי בעתירות.
המשך הסאגה – בחודש ספטמבר.
