בזמן שנמנמתם ובישלתם לשבת, התקיים הבוקר בבג"ץ (עמית, כשר, רונן) דיון בעתירות שעניינן מגבלות פיקוד העורף ביחס להפגנות ולתפילות בכותל.
אומנם, במידה מסוימת העתירות התייתרו, ולו בחלקן – כי למשל אין כיום שום מגבלה בנוגע לירושלים, הן מבחינת קיום הפגנה והן מבחינת התפילה בכותל.
עם זאת, השופטים החליטו לדון בפן העקרוני של העתירות, וכאמור גם יש עדיין הכרעה קונקרטית שצריך לקבל לגבי ההפגנות המתוכננות מחר בכיכר "הבימה" ובירושלים.
בואו ננסה לסכם את הדברים:
א. הדיון שהתקיים היום נערך לאחר שהוצא צו על תנאי.
המשמעות היא שהמדינה, על שלל גופיה, היתה אמורה להגיש לבג"ץ תצהיר תשובה, שכולל גם את עמדתה העקרונית לגבי האופן שבו יש לאזן בין מגבלות פיקוד העורף במצב של מלחמה לבין זכויות אדם (במקרה שלנו מדובר על חופש ההפגנה, חופש הפולחן – אבל אפשר לחשוב בקלות גם על זכויות מתנגשות אחרות).
אלא שבפתח הדיון הסתבר שהמדינה לא הצליחה להגיש תצהיר כזה. כלומר, הדיון התקיים מבלי שהממשלה גיבשה עמדה אחודה, שמקובלת על שלל הגורמים (דרג מדיני, ייעוץ משפטי, פיקוד העורף והמשטרה).
ב. ולמעשה, הסתבר שהמצב הוא בעייתי אפילו יותר, משום שהיועמ"ש הצהירה בפני בג"ץ שהעמדה של פיקוד העורף – שדבק כרגע במגבלות התקהלות של עד 1000 איש באזור תל אביב, ועד 50 איש באזור חיפה, ולא משנה באיזו התקהלות מדובר ובאיזה נסיבות – לא מקובלת עליה.
לשיטת היועמ"ש, העמדה הזו לא מאזנת באופן ראוי בין מכלול השיקולים, ואינה נותנת את המשקל ההולם לזכויות האדם, בענייננו לחופש ההפגנה והפולחן.
לזכותו של פיקוד העורף יאמר שגם נציגיו, שטענו בפני השופטים באופן בלתי אמצעי – בעצם הודו בכך. נציגי פיקוד העורף אמרו מפורשות שהשיקול היחיד שעמד לנגד עיניהם כאשר גיבשו את המגבלות הוא השיקול של שמירה על ביטחון הציבור.
במילים אחרות, הם הסכימו שלא ניתן ביטוי לשום דבר אחר – וכמובן שמתן אפס משקל לצורך הדמוקרטי בשמירה על זכויות אדם הוא "איזון" שלא יכול לעבור ביקורת שיפוטית.
זה לא אומר שהעמדה של פיקוד העורף אינה לגיטימית או שהיא אינה מקצועית. להיפך. זו פשוט עמדה של גורם שבוחן משהו אחד, וכעת יש לאזן את המשהו הזה עם כל השאר. והאיזון הזה, בין אם תאהבו זאת בין אם לאו, הוא מלאכה משפטית.
ג. במהלך הדיון הסתבר שגם שיקול הדעת "הצר" של פיקוד העורף, כלומר האופן שבו נקבעו המגבלות ללא שום קשר לחובה לאזן בין האינטרסים המנוגדים – אינו חף מקשיים.
הרגע בדיון שלדעתי הבהיר זאת היטב היתה שאלה פשוטה שהשופט כשר שאל את נציגי פיקוד העורף:
כשר שאל האם המגבלות הנוכחיות, למשל המגבלה של עד 1000 איש בתל אביב, היא מגבלה שאינה תלויה כלל בנסיבות. התשובה של פיקוד העורף היתה כן, כלומר המגבלה הזו תקפה גם כאשר מדובר בהתקהלות בשטח פתוח כשאין שום מרחב מוגן בטווח סביר, וגם כאשר מדובר בהתקהלות סמוכה למרחב מוגן ענק מימדים שיכול להכיל אלפים.
ואז כשר הקשה, והביע את דעתו שזה פשוט בלתי הגיוני. איך יתכן שאותה מגבלה בדיוק חלה גם על התקהלות ללא שום מרחב מוגן זמין – וגם על התקהלות שניתן להתפנות ממנה תוך דקות למרחב מוגן?
במילים אחרות, כשר בעצם רמז שאם פיקוד העורף מתיר התקהלות של 1000 איש בשדה פתוח – אז אי אפשר לקבל אותה מגבלה כאשר מדובר בהתקהלות בכיכר "הבימה", שם יש חניון ענק ומקלטים שניתן להתפנות אליהם.
לנציגי פיקוד העורף לא היו תשובות של ממש לשאלות הללו.
ד. מה שעוד הסתבר במהלך הדיון זה עד כמה הנשיא עמית "חי בתוך עמו", ומעורה היטב בשיח האקטואלי בתקשורת וברשתות החברתיות.
כך, לדוגמה, עמית ידע לעמת את נציגי המשטרה, שגם הם טענו בפני השופטים, עם הודעת הדוברות השיקרית שהמשטרה הוציאה בשבת שעברה, או עם תוכן הכריזה שהמפקד בשטח השמיע טרם ההחלטה על הפיזור האלים של ההפגנה בתל אביב.
בנוסף, עמית אף ידע ללגלג על "חלק מכלי התקשורת" – כשהוא מתכוון, כמובן, לערוץ 14 ושיבוטיו – שהוציאו מההקשר את ההערה שלו לפיה אי אפשר להקביל בין כיכר "הבימה" לבין הכותל.
מה שאותם "כלי תקשורת" שכחו לציין זה שההערה הזו לא רמזה על העדפת הקפלניסטים התל אביבים על פני המתפללים בירושלים – אלא באה בעקבות העובדות שהציג פיקוד העורף, לפיהן סמוך לכיכר "הבימה" יש מרחב מוגן, ובכותל אין.
ולראיה, שכאשר הנסיבות השתנו – אז יש הגבלות בכיכר "הבימה", ואין הגבלות בכותל.
ה. בתום הדיון, השופטים פירסמו החלטה קצרה:
בכל הנוגע בשאלה העקרונית, הרי שההכרעה בה תיעשה רק אחרי שהמדינה תגבש את עמדתה (כזכור, המדינה התייצבה לדיון בלי עמדה כזו, מן הסתם בשל חילוקי הדעות מאחורי הקלעים).
אשר להפגנות הצפויות להתקיים מחר, בג"ץ קבע שהמשטרה חייבת לאפשר הפגנה של לפחות 150 איש בחיפה. לגבי כיכר הבימה, נציג פיקוד העורף אמר שמתבצעת הערכת מצב נוספת, ולכן השופטים נמנעו מלנקוב במספר כלשהו (כרגע המספר הוא לפחות 1000).
בנוסף, השופטים רמזו רמז עבה מאוד למשטרה שעליה להביא בחשבון את העובדה שבכיכר "הבימה" יש מרחב מוגן סמוך, ושגם אם היא מחליטה להגביל את מספר המשתתפים – זה לא אומר שברגע שמתקהלים יותר אנשים מהמגבלה אז המשמעות היא בהכרח פיזור ההפגנה.
ועד כאן לגבי הדיון שהתקיים היום וההחלטה בעקבותיו.
לגבי העתיד, צריך כמובן להבדיל בין השאלה העקרונית לבין ההפגנות מחר:
במישור העקרוני, מן הסתם עמדת המדינה, אשר תנוסח על ידי היועמ"ש, תהיה ששיקולי ביטחון אינם חזות הכל, ושיש לאזן ביניהם לבין החובה לשמור על זכויות אדם, גם בשעת מלחמה. בעמדה הזו אין שום חידוש, והיא בגדר דין מושרש משחר ימי מדינת ישראל – אפילו אם כרגע היא "מזעזעת" את הביביסטים וסוכני ה-"משילות" בפיד שלכם.
לגבי מחר, הרי שאחרי מה שקרה היום בבג"ץ ניתן להניח שהמשטרה תעשה הכל כדי להימנע מעימותים ופיזור אלים של ההפגנות. מה שאומר שאין לכם יותר תירוץ אלא לקחת דגל, לצאת מהבית – ולהגיע למוקד ההפגנה הנוח לכם.
אלה לא הפגנות "נגד המלחמה" (ולא שיש בעיה להפגין נגד מלחמות). זו הפגנה למען החירות שלנו.
שבת שלום.
