אתמול התעורר שוב הדיון, שמלווה אותנו מאז ה-7.10, בנוגע להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבחינת המחדל.
הדיון הזה הוא קודם כל ציבורי ופוליטי. אבל, הוא יש בו גם מימד משפטי – וזו הזווית שבה נתמקד הפעם.
יש הרבה פרטים, אז קחו אוויר – וקדימה.
מתי התרחש הטבח, כולכם יודעים. מה שאולי אינכם יודעים זה שביוני 2024 הוגשו לבג"ץ שלוש עתירות, שהסעד המבוקש בהן הוא להורות לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית.
הסיבה שהעתירות הוגשו בעיתוי הזה היא עמדה שהגישה היועמ"ש אל הממשלה לפיה ועדת חקירה ממלכתית היא המנגנון המתאים לבדיקת המחדל.
העתירות אוחדו וטופלו תחילה על ידי עמית (אז עדיין שופט). הוא הורה לממשלה וליועמ"ש להגיב תוך חודש – עד 17.7.2024.
זה כמובן לא קרה, כי המדינה ביקשה שוב ושוב אורכות.
בחודש ספטמבר, שבה היועמ"ש וחיוותה דעתה בפני הממשלה לפיה המנגנון המתאים לבדיקת המחדל הוא ועדת חקירה ממלכתית.
שלא במפתיע, עמדת הממשלה היתה שונה.
היות שכאמור לא היה מדובר רק בדיון פנים ממשלתי, אלא בדיון שהתקיים על רקע עתירות שהוגשו לבג"ץ – נוצר מצב, שלמרבה הצער הפך לנפוץ יותר ויותר בזמן כהונתה של הממשלה הנוכחית, שבו היועמ"ש אינה מייצגת את הממשלה, וזו מיוצגת על ידי עורך דין פרטי.
לבסוף, הדיון הראשון בעתירות התקיים ב-11.12.2024 (מינץ, אלרון, כשר) – ובסופו בג"ץ הסתפק בהחלטה "רכה" לפיה הממשלה תעדכן את בית המשפט, תוך 60 יום "על אודות קיום דיון במליאת הממשלה, בעניין נושא העתירות".
דיון במליאת הממשלה אכן התקיים, אבל החלטות מעשיות כלשהן – לא התקבלו בו.
במקום לקבל החלטה קונקרטית, לכאן או לכאן, הממשלה הסתפקה בכך שהיא מבקשת לקבל עוד שלושה חודשים, ואז לעדכן שוב.
ביום 23.2.2025, וחרף התנגדות העותרים – בג"ץ נעתר לבקשה, והורה לממשלה להגיש הודעת עדכון עד 11.5.2025.
ומה קרה בחודש מאי? ניחשתם נכון – שידור חוזר של האירועים הקודמים.
הממשלה ביקשה שלושה חודשים נוספים – וקיבלה אותם. חרף התנגדויות העותרים, בג"ץ הורה לממשלה להגיש הודעת עדכון עד ליום 10.8.2025.
אז הממשלה התכנסה. שוב. וקיימה דיון. שוב.
והממשלה שוב החליטה שלא להחליט, כי "נוכח החלטת הקבינט לאשר את המשך התמרון בעזה – טרם בשלה העת להקמת ועדה".
אבל, הפעם היה בכל זאת חידוש.
מזכיר הממשלה הודיע כי "הממשלה החליטה לפעול במשותף עם הכנסת לגיבוש הצעת חוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת באופן שהרכב חבריה ישקף דעות שונות בציבור ותזכה לאמון ציבורי רחב".
כלומר, כרגע לא עושים כלום, אבל בכל מקרה הכוונה היא לחוקק חוק יעודי.
בעקבות ההודעה הזו, בג"ץ החליט שיתקיים דיון נוסף בעתירות, שאכן התקיים בתאריך 29.9.2025, כלומר בין ראש השנה לבין יום כיפור. את אלרון, שפרש בינתיים, החליף שטיין.
הדיון התקיים בשעה שצה"ל עדיין לחם בעזה. אבל ההחלטה פורסמה ב-15.10.2025, כלומר לאחר הפסקת האש ועיסקת החטופים.
בהחלטה, השופטים קבעו ש-"אין מחלוקת אמיתית באשר לעצם הצורך בהקמת ועדת ממלכתית… בכל הקשור לאירועי ה-7.10". וכל כך למה?
כי מצד אחד, העותרים והיועמ"ש ביקשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בהתאם לחוק הקיים כיום.
מצד שני, הממשלה, כזכור, הצהירה שתפעל "להקמת ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת".
לכן, השופטים בעצם אמרו – כולם מסכימים שצריך ועדת חקירה ממלכתית.
המחלוקת היחידה היא האם הוועדה הזו תוקם לפי החוק הקיים כיום, במסגרתו חברי הוועדה מתמנים על ידי נשיא בית המשפט העליון – או שיחוקק חוק יעודי לגבי ועדת החקירה הספציפית לטבח ה-7.10, ובו יוגדר מנגנון מינוי שונה.
בחלק השני של ההחלטה, השופטים קבעו כי "זכותה של הממשלה לעדכן תוך 30 יום מה עלה בגורל הקמת הוועדה".
30 הימים הסתיימו אתמול. הממשלה התכנסה, ואז ניצלה את זכותה – והגישה לבג"ץ הודעת עדכון. ומה נאמר באותה הודעה?
לא תאמינו, אבל גם הפעם הממשלה החליטה שלא להחליט שום דבר קונקרטי.
הממשלה הודיעה שבעצם "המלחמה הרב זירתית טרם הסתיימה", ולכן גם כיום "לא ניתן לקיים בירור ביטחוני-מדיני".
אבל, מאחר שהלחימה נמצאת "במצב ביניים" – "הממשלה מבקשת לנצל זאת לקידום הקמת ועדה אשר תהיה בלתי תלויה ובעל סמכויות חקירה מלאות ושתזכה להסכמה ציבורית רחבה ככל הניתן".
ומה עושים בינתיים? מעט מאוד:
אם באוגוסט הממשלה הודיעה שהחליטה לפעול במשותף עם הכנסת להקמת "ועדת חקירה ממלכתית מיוחדת" – הפעם היא מסתפקת בהקמת "צוות שרים מיוחד שידון בנושאים שיכללו במנדט של הוועדה", ושיעביר את המלצותיו בתוך 45 ימים.
רק לגבי מנדט הוועדה. כל השאר – יחכה.
את ההודעה הזו הממשלה הגישה כאמור אתמול. כעת, הכדור בידי בג"ץ, שיצטרך לקבל החלטה מה הוא עושה לאור ההודעה.
ועד כאן השתלשלות האירועים העובדתית. כעת, בואו ננסה לפרק את הישראבלוף, ולהבין מה בעצם קורה פה.
מלחמת יום כיפור פרצה בתאריך 6.10.1973, והפסקת האש הוכרזה ביום 24.10.1973.
פחות מחודש לאחר מכן, בתאריך 18.11.1973, הממשלה החליטה על הקמת ועדת אגרנט.
טבח סברה ושתילה התרחש בימים 16-18 בספטמבר 1982. ממשלת בגין החליטה על הקמת ועדת כהן כבר ביום 28.9.1982.
אירועי אוקטובר 2000 התרחשו בתחילת אותו חודש. וחודש לאחר מכן, ב-8.11.2000, כבר הוקמה ועדת אור.
מלחמת לבנון השנייה הסתיימה ב-14.8.2006. ועדת וינוגרד, שלא היתה ועדת חקירה ממלכתית, הוקמה בחלוף חודש, ביום 17.9.2006.
אפשר להמשיך כך הלאה והלאה, אבל הנקודה ברורה. כאשר מתרחש אירוע דרמטי, שמצדיק הקמת ועדת חקירה (כלשהי), וכאשר הממשלה אשכרה רוצה לחקור ולהפיק לקחים – מוקמת ועדה.
ומה בעניין האירוע הזניח של טבח ה-7.10, וזה אפילו אם נתעלם מאינסוף המחדלים שלאחריו?
מאז, חלפו שנתיים, חודש ועשרה ימים. וכל מה שהממשלה עשתה זה להעביר את הזמן, בכדי לפנות מקום לעוד זמן. גרירת רגליים אינסופית, בקשות ארכה חוזרות ונשנות, הבטחה "לפעול במשותף עם הכנסת" – וכלום.
הגענו עד הלום, ואתמול הממשלה רק החליטה שבעוד 45 יוגשו המלצות לגבי המנדט של הוועדה (?!). כאמור לעיל, בפרק זמן כזה, של חודש וחצי, ממשלות עבר – פשוט כאלה שחשבו על מדינת ישראל ולא על שרידות העומד בראשה – כבר סיימו את כל התהליך והקימו ועדות חקירה.
וכן, אני יודע שיש תירוצים.
למשל, אפשר לטעון שכל עוד התותחים יורים – הוועדות שותקות.
אלא שהתותחים הפסיקו לירות לפני יותר מחודש, וממילא השופרות "הסבירו" לנו שאין בעיה שמוסד כמו מבקר המדינה יבדוק את הכשלים השונים, וזאת תוך כדי המלחמה העצימה.
בנוסף, יעבור לא מעט זמן בין הקמת הוועדה לבין תחילת עבודתה.
אפשר גם לטעון שאירוע כמו ה-7.10 מצדיק הקמת גוף בדיקה שיהיה משוכלל ומתקדם אפילו יותר מוועדת חקירה ממלכתית, שהיא – לפי החוק כיום – המוסד הבכיר ביותר שקיים.
אבל מי שרוצה לקדם משהו בנושא, לא יושב בחיבוק ידיים במשך שנתיים, במקביל להתעסקות אינסופית במשפטו ובמיסוד ההשתמטות החרדית.
כך שבסופו של דבר, המסקנה הבלתי נמנעת היא שממשלת ישראל, בדגש על העומד בראשה, פשוט לא רוצה לחקור את האירוע הקטן הזה, שבו נרצחו 1200 ישראלים, נחטפו 251 נוספים, ישובים ובסיסים נכבשו, אלפי אנשים נפצעו בגוף ובנפש, והוביל אותנו למלחמה בלתי נגמרת שהסתיימה עם חמאס על הרגליים.
בכל שנות כהונתו הבלתי נגמרת, נתניהו מעולם לא הקים ועדת חקירה ממלכתית. הוא הקים רק שתי ועדות בדיקה ממשלתיות – האחת בעניין נחל צפית, כי הדרג המיניסטריאלי הרלבנטי היו השרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן; והשנייה בעניין "פרשת הרוגלות".
חוץ מזה, לא היו מחדלים בשנות כהונתו. כך יצא.
הכדור נמצא כרגע, כאמור, אצל שופטי בג"ץ.
האם הם כבר הבינו שנתניהו מורח אותם? האם הם קשובים לזעקת המשפחות השכולות והמוני ישראל שממתינים כבר למעלה משנתיים לכך שהממשלה שלהם תואיל בטובה לחקור את המחדל הגדול ביותר בתולדות האומה, ובינתיים גוררת רגליים באופן הכי מגושם ושקוף שיש?
אני כמובן לא יודע מה השופטים יחליטו לעשות. הפיתרון הקל הוא שוב לתת לממשלה את פרק הזמן שביקשה, רק כדי לגלות, בעוד 45 ימים, ששום דבר לא נעשה.
או שאולי, הגיע הזמן להחליט שנמאס, להוציא צו על תנאי, להרחיב את ההרכב – ולקבל הסברים ממשיים מדוע לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, כאן ועכשיו.
רגע אחרי כתיבת השרשור, פירסמה הממשלה את הרכב ועדת השרים, שיקדישו 45 ימים רק כדי לנסח את מנדט ועדת החקירה.
אני מקווה שאין ספק ששום ועדה שבן גביר, סמוטריץ׳, סטרוק, אליהו וכו׳ מנסחים את המנדט שלה – לא תהיה ״ממלכתית״ במיוחד.
השאלה הנשאלת היא האם הפעם שופטי בג״ץ יבינו שעובדים עליהם.
