הציוץ הקטן והכביכול שגרתי, שבו פרקליטות המדינה הודיעה על הגשת עוד כתב אישום בגין הסתה לטרור – מסתיר מאחוריו התפתחות משפטית מעניינת.
אז מה הסיפור?
לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 14.6.2025 – הנאשם פירסם פוסט בפייסבוק, אשר תוכנו תומך לכאורה במתקפה האיראנית, שהתרחשה באותו יום.
בגין פירסום זה, הואשם כאמור הנאשם בהסתה לטרור. אז איפה המורכבות?
העבירה של הסתה לטרור מוגדרת בסעיף 24(ב)(2) לחוק המאבק בטרור כ-"פירסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור", ואף נדרש ש-"על פי תוכנו של הפירסום, והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור".
מבלי להיכנס לפילפולים מיותרים, די ברור שאיראן היא אומנם אויב מר – אבל היא לא ארגון טרור, אלא מדינה (אף על פי שמשמרות המהפכה מוגדרות כך). במילים אחרות, מדובר בפעולה צבאית-מלחמתית, ולא בפעולת טרור.
בנוסף, די ברור שלפוסט בפייסבוק אין יכולת להשפיע על איראן לשגר עוד טילים.
כלומר, על פני הדברים נראה שיש קושי משמעותי לטעון שתמיכה בירי הטילים מאיראן הוא תמיכה במעשה טרור, וגם קשה לראות כיצד מתקיים יסוד האפשרות הממשית, שהרי ההשפעה של אזרח ישראלי על החלטות צבא איראן היא בלתי קיימת.
לכן, הפרקליטות בחרה לבנות קונסטרוקציה משפטית תקדימית.
מכתב האישום עולה שהפרקליטות סבורה שיש לראות בירי הטילים כמעשה טרור. זה אפשרי לפי ההגדרה של המונח הזה בחוק, אם כי כאמור זה קצת סותר את השכל הישר.
ושנית, את האפשרות הממשית הנדרשת הפרקליטות מצאה ביחס לאפשרות שיתרחשו מעשי טרור בגזרות אחרות, למשל התלקחות בסגנון שומר החומות..
האם הפיתוח המשפטי הזה "יחזיק" בבית המשפט? בכלל לא בטוח, ויהיה מעניין לעקוב אחרי כתב האישום התקדימי הזה.
ככל שלא, וככל שיסתבר שמדובר בתופעה נרחבת – יתכן שהפיתרון יהיה לחוקק סעיף הסתה נוסף, שיתייחס למצבים דומים של תמיכה בפעולה צבאית של מדינת אויב, שמן הסתם עלולים לחזור בעתיד.
