אני רואה שההסכם הימי עם לבנון, שנחתם בזמן כהונתה של "ממשלת השינוי", שוב בכותרות.
אז ככה:
לצורך הדיון, נצא מתוך *הנחה* שההסכם הזה התברר כשגיאה אסטרטגית. מאחר שאין לי כלים כלשהם לדעת האם זה המצב (או שזה לא המצב) – נניח שאכן השנים שחלפו מאז הוכיחו שמדובר בקטסטרופה.
האחריות לקטסטרופה לכאורה הזו מוטלת, כמובן, על ממשלת השינוי, בדגש על העומד בראשה – יאיר לפיד.
עד כאן, נדמה שהכל טוב יפה, וגם מוסכם (כמובן, תחת ההנחה שממנה יצאנו).
אלא מאי?
מי שיקרא את פסק הדין של בג"ץ שעסק בהסכם המדובר, יגלה שביום 12.10.2022, וכמובן לפני אישור ההסכם, התכנס הקבינט. גורמי המקצוע השונים – ראש המל"ל, הרמטכ"ל (כוכבי), ראש המוסד (ברנע) וגורמי אמ"ן – הציגו "שיקולים ביטחוניים ומדיניים שתומכים בחתימה על ההסכם".
בנוסף, "גורמי המקצוע הבהירו כי עמדתם המקצועית היא שקיימים שיקולים ביטחוניים ומדיניים כבדי משקל לחתימה על ההסכם, וכי אישורו בעת הזו נחוץ, חיוני ודחוף. בין גורמים אלה ניתן למנות את הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש אגף המבצעים, ראש אגף אסטרטגיה, ראש המל"ל, וראש המוסד".
בהמשך פסק הדין נקבע כי "עמדתם של *כל* ראשי מערכת הביטחון היא שיש דחיפות בקידום ההסכם נוכח היווצרות 'חלון הזדמנויות' ייחודי להשלמת המשא ומתן, אשר לא ניתן לחזור אם ומתי ייפתח שוב", וכי אם ההסכם לא יחתם – "יהיו לכך השלכות ביטחוניות כבדות-משקל וייגרם נזק כבד לאינטרסים של מדינת ישראל".
בג"ץ לא הסתפק בכך, ועיין בחוות הדעת החסויות של אותם גורמי מקצוע, וכן קיים דיון במעמד צד אחד בו שמעו השופטים "סקירה מפורטת והבהרות מטעם הגורמים הרלבנטיים", וקבעו שבינתיים "התחזקו ההערכות בדבר הצורך החיוני והדחוף בחתימה על ההסכם, ובאשר להשלכות הביטחוניות החמורות שעלולות לנבוע מהקפאת תהליך אישורו".
לכן, בג"ץ קבע כי "נוכח המידע החד-משמעי שהוצג על ידי כלל גורמי המקצוע הרלוונטיים", וכן משום שמדובר על מגעים שהחלו כבר לפני שנים – כלומר בימי ממשלות נתניהו – אין מניעה משפטית לחתום על ההסכם גם בזמן כהונת ממשלת מעבר.
ולמה בלבלתי לכם את המוח עם כל זה?
ובכן, עם כל הכבוד להסכם הימי עם לבנון, שכאמור יצאנו מתוך הנחה שהביא לנזק אסטרטגי ממשי למדינת ישראל – אני חושב שכולנו נסכים שהמדיניות הביטחונית שבנימין נתניהו הוביל מול רצועת עזה התבררה כאסון גדול פי כמה וכמה, והתפוצצה לכולנו בפרצוף בטבח ה-7.10.
כולכם כבר שמעתם את השופרות הרבים, וגם את נתניהו עצמו, מדקלמים את התירוצים לפיהם נתניהו בסך הכל פעל לפי המלצת והערכת גורמי הביטחון (ולא נכנס כאן לשאלה האם מדובר באמת או בשקר):
הם תמכו בהעברת מזוודות הדולרים לעזה, הם לא המליצו לחסל את סינוואר, הם טענו ש-"חמאס מורתע", הם לא תמכו בכיבוש רצועת עזה ועוד ועוד.
אלא שזה בדיוק, אבל בדיוק, גם המצב לגבי ההסכם הימי עם לבנון:
עיניכם הרואות, שגם ביחס אליו היו המלצות חד-משמעיות, של *כל* ראשי זרועות הביטחון, לחתום על ההסכם. הם גם הזהירו מפני השלכות חמורות במידה שההסכם לא יחתם.
אף על פי כן, אין מחלוקת שמי שנושא באחריות להשלכות של החתימה – הם יאיר לפיד וחברי ממשלתו, ולא גורמי הביטחון שהמליצו.
מוזר, אם כך, שאותו היגיון לא חל לגבי בנימין נתניהו. משום מה, הוא לא נושא באחריות להשלכות האיומות של המדיניות הכושלת שלו – ומי שנושא בה הם גורמי הביטחון שהמליצו.
יש למישהו הסבר?
קישור לפסק הדין המלא:
https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts/22/540/066/m16&fileName=22066540.M16&type=4
