ביממה האחרונה, ועל רקע דיווחים על השבתו לישראל של סגן הדר גולדין ז"ל – רבים מכם ודאי נתקלו בהידהוד של שרשור שעסק בפסק דין של בג"ץ משנת 2018, שבמרכזו מתן אפשרות לחמש נשים פלסטיניות לעבור בשטח ישראל לצורך קבלת טיפול מציל חיים בבית חולים במזרח ירושלים.
נתחיל בפסק הדין עצמו.
הפעם, לשם שינוי, לא מדובר בשקר מוחלט, אלא "רק" בסילוף של חלק מהעובדות.
מדובר בפסק דין שפורסם באוגוסט 2018, בעניינן של חמש נשים פלסטיניות חולות סרטן, אשר התגוררו ברצועת עזה, ואשר ביקשו אישור לעבור דרך ישראל לקבלת טיפול בבתי חולים במזרח ירושלים.
המדינה סירבה, בטענה כי הנשים הן "קרובות משפחה מדרגה ראשונה של אנשי חמאס", וכי מניעת המעבר היא אחד הצעדים "שנועדו להפעיל לחץ על ארגון חמאס השולט ברצועת עזה כדי לקדם הסר שיוביל להשבתם של שבויים ונעדרים המוחזקים בידיו" – כאשר באותו זמן היה מדובר כזכור על שני חיים ושני חללים.
המדינה הסכימה שהנשים יעברו בשטח ישראל כדי לקבל טיפול בבית חולים ביהודה ושומרון או בחו"ל, אך סירבה שהן תטופלנה במזרח ירושלים.
הנשים מצידן טענו שבתי החולים ביהודה ושומרון לא יכולים לטפל בהן, ושאין להן אפשרות כלכלית לממן טיפול רפואי בחו"ל.
בהיעדר הסכמה, לא נותר מנוס מהכרעה.
בשורה התחתונה, ומבלי להיכנס לפרטי ההנמקה, כל שלושת השופטים – פולגמן, עמית וגרוסקופף – קבעו שעמדת המדינה היא אינה סבירה, ובעיקר אינה מידתית, משום שאין איזון בין הפגיעה ההומניטרית בנשים החולות לבין הגשמת התכלית ההומניטרית לא פחות של השבת גולדין, שאול, מנגיסטו וא-סייד לישראל.
באופן כללי, השופטים כמובן הסכימו שהשבת השבויים והנעדרים היא מטרה נעלה, אבל לא כל האמצעים כשרים כדי להשיגה (ושוב, יש לזכור שאנחנו מדברים על אוגוסט 2018, ולא על המצב לאחר ה-7.10, שאז הכל כמובן השתנה).
מניעת טיפול מציל חיים מנשים, שכל חטאן הוא קרבתן לאנשי חמאס – אינה אמצעי כשר.
וזהו, בתמצית, פסק הדין המדובר.
אפשר כמובן לבקר את פסק הדין הזה, אפשר להצדיק אותו – ואני עצמי לא מביע דעה, לכאן או לכאן. לא זו הנקודה.
אפשר גם להצביע על "אי-דיוקים" והגזמות באופן שבו השופרות תיארו את פסק הדין. אבל גם זו לא הנקודה.
הנקודה היא שפסק הדין הוא נמלה על גב הפיל.
למה אני מתכוון?
בדומה לפסק דין הפרימטר – עד טבח ה-7.10, ואף על פי שגם לפניו לא חסרו מי שחיפשו כל דרך כדי לנגח את בג"ץ – פסק הדין הזה לא עניין אף אחד.
כי היה ברור, שלאפשר לחמש נשים עזתיות לעבור בשטח ישראל כדי לקבל טיפול רפואי במזרח ירושלים במקום ברמאללה – זה כלום ושום דבר.
אבל אז התרחש טבח ה-7.10, ופתאום יש צורך למצוא דרך להאשים את בג"ץ במחדל.
מי ששלף ראשון את פסק הדין ממעמקי הארכיון היה כמובן מיודענו קלמן ליבסקינד, שעשרים יום לאחר שפרצה המלחמה כתב טור שבו הוא קרא לעריכת חשבון נפש.
ומי נדרש לבצע חשבון נפש שכזה? מדובר כמובן בבית המשפט העליון.
בין שלל פסקי דין נושנים, קלמן מצא גם את פסק הדין הזה, שמהווה "הוכחה" לתפיסה העקומה של בית המשפט העליון – שהיא כמובן ה-סיבה ה-מרכזית לטבח ה-7.10.
קלמן חזר ושיפרר את פסק הדין הזה גם בטור מינואר 2025, כדי לשכנע אתכם שעיסקת חטופים זה פויה, ושאפילו בג"ץ לא הסכים פעם ל-"בכל מחיר".
אגב, מאז הטבח, ועד עצם היום הזה – קלמן לא מצא זמן לבדוק את חלקה של ממשלת ישראל במחדל הנורא. אבל פסק הדין המאוד דרמטי הזה משנת 2018 זכה, כאמור, לשתי התייחסויות נרחבות.
בין לבין, במרץ 2024, כתבה יסכה בינה מהתנועה "למשילות" שרשור על אודות פסק הדין – כמובן במטרה להכפיש את בג"ץ.
אתמול, ועל רקע הדיווחים בנוגע לגולדין ז"ל, השרשור הנשכח הזה, מלפני למעלה משנה וחצי, זכה פתאום לעדנה.
כמעט שאין שופר שלא תרם את תרומתו למאמץ התעמולה והדהד את השרשור: ינון מגל, גדי טאוב, נועם אמיר, עקיבא ביגמן, אריאל קלנר, מאיר רובין, אבי וייס, ארז וינר, ברל'ה קרומבי, ועוד.
אלא אם כן אתם סובלים מתופעה של גלגולי עיניים בלתי רצוניים – ברור לכם שהסיבה שפסק הדין הזה זכה לפתע לעדנה היא בדיוק אותה סיבה שגרמה לקלמן לשלוף אותו לאחר הטבח:
עוד ניסיון, נואש ומגוחך, למצוא דרך להאשים את בג"ץ. והפעם, להצליח לקשר בין השופטים לבין כישלון השבת גופתו של גולדין.
למי שהספיק לשכוח, גולדין ז"ל נהרג אי שם בשנת 2014, במבצע "צוק איתן". מי שכיהן אז כראש הממשלה היה אחד בשם בנימין נתניהו.
הוא גם כיהן בתפקיד זה עד שנת 2021 ומבצע "שומר חומות", וכן מאז סוף שנת 2022 ועד היום. אלא שלמעלה מ-11 שנים חלפו, ונתניהו וממשלותיו לא השיבו את הדר הביתה.
בכל השנים הללו, נתניהו קיבל אינספור החלטות שהשפעתן בסוגיה גדולה פי אינסוף מאשר פסק הדין הזניח בנוגע לאותן חמש נשים פלסטיניות.
הוא הגיע להפסקות אש בסבבי הלחימה השונים מבלי שגופות החללים הושבו; הוא העביר כסף קטארי; הוא הראשון שיצא למבצע רק נגד הג'יהאד האיסלאמי ועוד ועוד.
אפשר לתמוך בהחלטות שהוא קיבל, ואפשר להתנגד להן. בדיוק כפי שאפשר לבקר את ההחלטה בעניין חמש הנשים, ואפשר להצדיק אותה.
אלא שדבר אחד בטוח:
לשלל החלטותיו של נתניהו יש קשר הרבה (הרבה) יותר הדוק לעובדה שגופתו של גולדין נותרה 11 שנים בעזה, מאשר להחלטה בודדת של בג"ץ מלפני שבע שנים.
אבל לקלמן ליבסקינד, תועמלני התנועה "למשילות" ושאר השופרות – אין שום עניין לעסוק בביקורת על החלטותיו של נתניהו, שהוא שנושא באחריות העליונה לביטחון ישראל, ולהשבת כל החטופים. הרבה יותר קל לשרוק שוב במשרוקית השנאה נגד בג"ץ.
במקום לדבר על האבק שעושה הפיל – הם מתמקדים בנמלה שעל גבו.
קישור לפסק הדין המלא:
supremedecisions.court.gov.il ↗
עד החטוף האחרון️
