כולכם שמעתם על פרשיית הריגול, במסגרתה גורמים שונים – יאיר גולן, אהוד ברק, "אחים לנשק" ועוד – הפעילו "מרגל בפיקוד דרום", שזינק למפקדות צה"ל בבוקר ה-7.10, אסף ומסר מידע, וגרם לנזק בלתי נתפס לביטחון המדינה.
מהבולשיט הזה לא נותר היום כמעט כלום.
היום פורסמה החלטת בית המשפט העליון (כנפי-שטייניץ), שדחה את הערעור שהגיש אסף שמואלביץ', הוא "המרגל מפיקוד דרום", על החלטת ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. בעקבות ההחלטה הזו, צומצם עוד יותר איסור הפירסום בפרשה.
אז בואו נעשה סדר בעובדות. את ההתחשבנות עם הקונספירטורים, נשאיר לפעם הבאה.
תחילה, חשוב לדעת שזה לא שעד כה היה "איסור פירסום גורף" על פרטי הפרשה, והיום הכל גלוי. שני ההיגדים הללו שגויים.
הסיפור מתחיל ב-7.10 – ולא לפני כן – אז שמואלביץ' "מגייס את עצמו" למילואים, מקפיץ את עצמו בדרגה מסגן לסרן, ומציג מצג שווא בפני שלל גורמים לגבי תפקידו ויכולותיו.
במשך שמונה ימים, שמואלביץ' שוהה במקומות שהוא לא אמור להימצא בהם, נחשף למידע שאין לו סמכות להיחשף עליו, אוסף חלקים ממנו – וגם מעביר חלקיקים ממנו (בהמשך נרחיב על זה).
ב-15.10.2023 שמואלביץ' נעצר, ומועבר לחקירת שב"כ, כאשר על האופן שבו התנהלה חקירתו – עדיין יש צו איסור פירסום.
יחד עם זאת, מפירסומים שונים בכלי תקשורת רציניים, כולל אפילו מהיום (👇), עולה ששמואלביץ' נחקר בחקירה אינטנסיבית מאוד, שאפילו כללה "חקירת צורך" (כלומר הפעלת "אמצעי חקירה מיוחדים", שחלקכם מזהים כ-"עינויים").
בחלוף כחודש ימים, בתאריך 20.11.2023, מוגש נגד שמואלביץ' כתב אישום.
מאז, ועד עצם היום הזה, כלומר במשך כשנתיים ורבע – שמואלביץ' נמצא במעצר עד תום ההליכים, ומעצרו הוארך כבר חמש פעמים בבית המשפט העליון (ועוד היד נטויה).
כבר בשלב הזה, ניתן לתהות מדוע לא נשמע קולם של כל אותם גורמים שגילו עניין עצום בתנאי החקירה ומשך המעצר של נאשמים אחרים.
אבל נמשיך.
מהרגע הראשון של ההליך המשפטי, היה ברור שאחת הסוגיות המרכזיות היא מצבו הנפשי של שמואלביץ'.
בתום בחינה יסודית מאוד של הדברים – ולא על סמך "בדיקה בזום" – נקבע ששמואלביץ' לא היה אחראי למעשיו, ושהוא במצב של אי שפיות, אבל שהוא כשיר לעמוד לדין. מה זה בעצם אומר?
המשמעות המשפטית של הדברים היא שגם אם יוכח ששמואלביץ' ביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום – הוא יזוכה, משום שעומד לו סייג אי שפיות הדעת. עם זאת, ככל שהמעשים יוכחו, שמואלביץ' צפוי לצו אישפוז פסיכיאטרי כפוי למשך שנים ארוכות.
שמואלביץ' מצידו טוען לחפותו, כלומר שלא ביצע עבירות.
בשל כך, הצדדים מנהלים הוכחות בבית המשפט המחוזי, ופרשת התביעה למעשה הסתיימה.
כלומר, הפרקליטות, שכביכול "מטייחת" את הפרשה, מנהלת במשך כשנתיים הליך נגד נאשם, שנמצא במעצר, כאשר בסופו של דבר הוא בכל מקרה יזוכה. השאלה היא רק האם יוצא נגדו צו אישפוז פסיכיאטרי, ולמשך כמה זמן.
כעת, בואו ננסה להבין במה שמואלביץ' מואשם, ובעיקר במה לא.
זוכרים שאמרנו שחלק גדול מהפרטים הותרו לפירסום כבר מזמן? ובכן, משום מה הפרטים האלה – שכמובן חותרים תחת הקונספירציות הרבות שהופצו – לא מאוד עניינו את מפיצי הקונספירציות, או את מי שצורכים מהם מידע.
בואו נבין במה מדובר.
עד ינואר 2024 – הפרשה כולה היתה תחת צו איסור פירסום גורף. ואז, ובזכות העבודה העיתונאית של אילנה קוריאל ויואב זיתון – בית המשפט לאט לאט התיר פירסום של יותר ויותר מידע.
ב-10.1.2024 פורסמו לראשונה פרטים מצומצמים על הפרשה – אבל די היה בהם כדי להבהיר את מימדיו הצנועים של האירוע.
כבר אז, כלומר לפני שנתיים תמימות, הובהר באופן רשמי ש-"המרגל" "ניצל את הבלאגן ששרר בשבוע הראשון למלחמה, תיעד מידע מסווג, וגם "חלק מידע סודי עם גורמים אזרחיים וצבאיים שאינם מוסמכים לכך", אבל שהוא לא פעל בשליחות גורמים עוינים ולא מסר מידע סודי שהגיע אליו לגורמים כאלה.
בחלוף חודש, בפברואר 2024, כבר פורסם "כתב אישום מושחר", כלומר כתב האישום שהוגש נגד שמואלביץ', הכולל "השחרות".
בכתב האישום כבר נחשפו כמעט כל העובדות בפרשה, למעט פרטים כמו שמות של בסיסים, יחידות וממלאי תפקידים.
כל מי שטרח לקרוא את כתב האישום המושחר, הבין שזו לא באמת "ריגול".
כפי שעולה באופן ברור מכתב האישום, שמואלביץ' פעל לבדו, על דעת עצמו, אף אחד לא "הפעיל" אותו, הוא לא היה חלק משום אופרציה מתוחכמת, המידע שהוא תיעד לא דלף מחוץ לישראל ולא גרם לנזק או לעיכוב בתוכנית המלחמה הצה"לית.
לכל האגדות הללו – אין זכר בכתב האישום, וכמובן שאין להן שחר.
לאחר מכן, באו שתי החלטות של בית המשפט העליון, והסירו כל ספק שעוד נותר – שוב, למי שטרח להתעניין בעובדות או באמת, ולא בקונספירציות המטורללות שהופצו.
ביום 14.3.2024 השופט אלרון, שאפילו יריב לוין רצה שיהיה נשיא, קבע שבאותה עת – יש הצדקה לאיסור הפירסום על שאר פרטי הפרשה.
אלרון קבע כי הוא שוכנע שצו איסור הפירסום הוצא מטעמים עניינים, ולא כדי "להסתיר" או "לטייח", וגם דחה את הטענה של כהן כאילו יש מקום לפרסם את פרטיהם של האנשים שבאו במגע עם שמואלביץ' "על מנת שהציבור יוכל להיחשף לאינטרסים של אותם גורמים".
וביום 9.12.2024 פורסם פסק דין של בג"ץ.
וילנר, מינץ וכבוב דחו עתירה שהגיש אלמוג כהן ובה טען כי יש "להגיש כתבי אישום נגד גורמים שונים שהיו שותפים לביצוע העבירות".
וילנר ציטטה בהרחבה את תגובת המדינה לפיה שמואלביץ' "פעל לבדו ומיוזמתו שלו, ולא נמצאה אינדיקציה לכך שהופעל או קיבל סיוע מגורמים נוספים בצבא או מחוצה לו".
בנוסף, וילנר קבעה שכהן לא סיפק שום תימוכין לטענותיו כאילו היו לשמואלביץ' "שותפים", כי הוא "משעין את מסקנותיו מרחיקות הלכת על מה שנראה בעיניו כ-'פערים עלילתיים', סימני שאלה, קצוות חוטים כאלו ואחרים", וש-"הראיות" שהוא מציג "יסודן בסברות בעלמא" שאין בכוחן להוות ולו ראשית ראיה.
בתרגום ממשפטית לעברית, בג"ץ אמר לכהן שיפסיק לבלבל את המוח. כל הטענות שלו מבוססות על כלום ושום דבר, והוא רוקם קונספירציה על סמך היקשים נסיבתיים שאין להם שום תימוכין.
ושוב נדגיש: כל זה פומבי וגלוי כבר מסוף שנת 2024. מי שרצה לדעת את העובדות – היה יכול לעשות זאת כבר מזמן.
מכל מקום, בעקבות ההחלטה מהיום – פוזר גם מעט הערפל שעוד נותר סביב מעשיו של "המרגל":
הוא לא מסר מידע לשום יאיר גולן, גם לא לבכירי "אחים לנשק", ואפילו לא לשקמה ברסלר. למי הוא כן מסר?
לארבעה אנשים, כולם כאלה ששירתו בתפקידים מסווגים בצה"ל, שכמובן לא עשו במידע שום שימוש.
כל ארבעת האנשים הללו הם עדי תביעה נגד שמואלביץ', כלומר כולם כמובן שיתפו פעולה באופן מלא עם רשויות החקירה, והם אינם חשודים בדבר.
פרט לכך, שמואלביץ' לא העביר מידע לאף אחד, בטח לא לגורמים עוינים, וכאמור גם מי שהוא מסר לו חלקיקי מידע – לא "הפעיל" אותו ולא היה "שותף" שלו.
ניתן כמובן לתהות מדוע גם במצב דברים זה – עדיין רוחשות קונספירציות שונות ומשונות, על ידי אנשים שבאותה נשימה מגבים באופן מוחלט את ארי רוזנפלד, הנאשם בפרשת "הבילד".
הרי רוזנפלד גנב גם הוא מידע מצה"ל, ומסר אותו לגורמים בלתי מוסמכים. רק שגורמים אלה – פירסמו אותו. והם לא במעצר.
ועד כאן העובדות בפרשה.
אבל לא נסיים לפני שנבהיר עוד משהו:
שמואלביץ' מואשם במספר עבירות, ובהן "ריגול חמור", לפי סעיף 113(ג) רישא לחוק העונשין. כלומר, מבחינה משפטית בהחלט ניתן לטעון שהוא מואשם בעבירת ריגול, קרי בהיותו "מרגל".
אבל האם שמואלביץ' הוא מרגל "בשפת בני אדם"?
ובכן, עבירת הריגול ששמואלביץ' מואשם בה – וכמובן טרם הורשע בה – היא שהוא אסף ידיעות סודיות. לא מעבר לכך.
כאשר אתם שומעים על "מרגל", אתם מדמיינים אדם שאסף מידע סודי, בדרך כלל בשליחות גורם כלשהו, ואז מסר אותו לידי אותו גורם, בכך גרם כמובן לפגיעה בביטחון המדינה. זה ריגול.
שמואלביץ' – בניגוד לנאשמים מוכרים אחרים – לא עשה את זה. הוא לא פעל בשליחותו של אף גורם, איש לא הפעיל אותו, וגם המידע המועט שהוא מסר – נמסר לאזרחי ישראל, ששירתו בתפקידים מסווגים, ומבלי שנגרם נזק ביטחוני.
ועד כאן לפעם הזו. אם יהיה ביקוש, בשרשור הבא נדבר גם על מפיצי הקונספירציות.
קישורים למסמכים המלאים:
החלטת העליון מאתמול – drive.google.com ↗
החלטת המחוזי – drive.google.com ↗
החלטת אלרון – supremedecisions.court.gov.il ↗
פסק הדין בבג״ץ – supremedecisions.court.gov.il ↗
כתב האישום המושחר – ynet-pic1.yit.co.il ↗
לא לשכוח: חטוף אחרון בעזה🎗️
