אתמול פורסמה החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, המשנה לנשיא נעם סולברג, בנוגע למה שכינה "הנוהג הרווח אצל נציגי סיעות ורשימות בקלפי לדווח ביישומון מי מימש את זכות הבחירה שלו".
ההחלטה עוררה סערה. אז בואו ננסה להסביר מה נקבע בהחלטה הזו.
נתחיל ברקע העובדתי הרלבנטי:
לפי החוק (ובשרשור הזה ננסה לא להיכנס לפרטי הפרטים של סעיפי החוק השונים, ונשתדל להשקיף על הדברים ממעוף הציפור), המפלגות השונות מקבלות ממשרד הפנים מידע מתוך מה שמכונה "פנקס הבוחרים", שבעיקרו כולל פרטים בסיסיים על בעלי זכות הצבעה בקלפיות השונות.
הפרקטיקה שנוצרה היא שהמפלגות הוותיקות לקחו את המידע הזה ו-"שכללו" אותו.
עיקר "השיפור" של המידע הוא בדרכי יצירת קשר עם הבוחרים השונים, וכן בהערכה מי מבין הבוחרים צפוי להצביע בעד מפלגה מסוימת (וכמובן, שכאשר מדובר בקלפי שנמצאת ב-"מעוז" פוליטי, אז ההערכה הזו מקבלת משנה תוקף).
למשל, ולא בכדי עיקר התרעומת על ההחלטה נשמעה מהסיעות החרדיות, די ברור שרוב מוחלט של המצביעים בקלפי שמוצבת בשכונה חרדית – יצביעו לאחת מהרשימות החרדיות.
למפלגות שאספו את המידע המדובר מבעוד מועד, יש גם אינטרס וגם יכולת לגרום לכך שכמה שיותר מצביעים יממשו את זכות ההצבעה שלהם.
האינטרס הוא ברור. בואו נסביר איך מממשים את היכולת.
ובכן, תחילה המפלגות עשו שימוש באפליקציות, בעיקר באפליקציה המכונה "אלקטור", שבה נאגר המידע.
השלב הבא הוא שליחת נציג מטעם המפלגה אל הקלפיות השונות, כך שהנציג יהיה בעל תפקיד בקלפי – או חבר בוועדת הקלפי, או משקיף. ומה זה אומר?
החוק בישראל מגדיר באופן מדוקדק את הסמכויות ואת התפקיד של כל אדם שנמצא בתוך הקלפי, שאתם רואים כאשר מגיעים להצביע.
לענייננו חשובים חברי ועדת הקלפי, שבודקים את זהותכם ומסמנים שמימשתם את זכות ההצבעה שלכם. לצידם, יש גם משקיפים שנמצאים בחדר ומפקחים על הליך ההצבעה וספירת הקולות.
גם חברי ועדת הקלפי וגם המשקיפים הם בעצם נציגים של המפלגות השונות, וכך הם גם מפקחים זה על זה.
בהיותם נציגים של המפלגות, ובהינתן שהמפלגות אספו מבעוד מועד מידע, אותם חברי ועדה ומשקיפים נהגו לדווח, באמצעות האפליקציות, מי מבין הרשומים בקלפי מסוימת כבר מימש את זכות ההצבעה שלו.
המטרה של הדיווח הזה היא כמובן "הפוכה" – היא נועדה להעביר למפלגות השונות מידע לגבי מי עדיין *לא* הצביע, כך שמטה המפלגה ייצור איתו קשר ו-"יתמרץ" אותו להצביע (כאשר בזכות המידע שנאסף המפלגה יכולה להעריך שבסבירות גבוהה הצבעתו של אותו אדם תסייע לה).
וכעת נשאל: אז איפה הבעיה?
ובכן, חלק אחד של הבעיה הוא באותן אפליקציות, ובראשן אלקטור, ובשאלה האם מדובר במאגר שהמידע בו נאסף כחוק, האם הוא נשמר כמו שצריך וכו'. ההחלטה של סולברג *לא* עסקה בכלל בחלק הזה.
החלק השני של הבעיה, ובו התמקדה ההחלטה, הוא המשמעות המשפטית של הדיווח על מי שמימשו את זכות ההצבעה.
הטענה המרכזית של הפונים נגד ההחלטה היתה פשוטה:
מסירת המידע על כך שאדם הצביע – פוגעת בזכותו של אותו אדם לפרטיות, וגם אינה עולה בקנה אחד עם דיני הבחירות.
לכן, כדי שממלאי התפקידים בקלפי יהיו רשאים למסור את המידע – צריך שתהיה להם הרשאה בחוק לעשות כן, והרשאה כזו אין בנמצא.
מכאן, שהשאלה המשפטית הראשונה היא האם דיווח על כך שאדם מימש את זכות ההצבעה שלו אכן מהווה פגיעה בזכות לפרטיות.
הזכות הזו, כלומר החיה המשפטית המוזרה המכונה "פרטיות" – מעוגנת גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וגם בחוק הגנת הפרטיות, קרי בחוק "ייעודי" שמוקדש כל כולו לאותה זכות.
לא ניכנס לניתוח המשפטי שסולברג ביצע בנוגע להגדרת והיקף הזכות לפרטיות, ודי אם נאמר שבסופו של דבר הוא הגיע למסקנה חד-משמעית לפיה מידע על כך שאדם הצביע הוא בהחלט מידע פרטי.
מי שנמצא בתוך הקלפי – רשאי כמובן לקבל את המידע, שאותו המצביע "מוסר" כדי שיוכל לממש את זכותו להצביע.
אבל, וזה העיקר – לאותם אנשים שנמצאים בתוך הקלפי, וממלאים את התפקידים השונים (חברי הוועדה והמשקיפים) – אין שום סמכות בחוק להוציא את המידע הזה מחוץ לקלפי.
לפיכך, כאשר ממלאי התפקידים בקלפי מעבירים את המידע הזה למפלגות – הם מעבירים מידע פרטי, פוגעים בזכות לפרטיות, ומבצעים עבירה.
בהתאם, סולברג קבע:
"המסקנה – ברורה. אם נציגי המפלגות קלפי מעבירים להן מידע על נוכחותו של אדם בקלפי או על עצם הצבעת אדם, לצורך מאמצי המפלגות בהמרצת בוחרים וניהול מערכת הבחירות שלהן – הרי שזו פגיעה בפרטיות, בהינתן שלא התקבלה הסכמת הבוחר. פגיעה כזו אינה חוסה תחת הגנה או פטור".
לאחר מכן, סולברג ניתח גם את חוק הבחירות לכנסת, ומצא שהאמור בו – ושוב, לא נכנס לפרטים – מחזק את המסקנה לפיה לממלאי התפקידים בקלפי אסור להעביר מידע בנוגע לכך שאדם כלשהו הצביע.
זהו מידע פרטי, אין סמכות להוציאו מחוץ לקלפי, וזה לא חלק מהגדרת התפקיד של חברי ועדת הקלפי או המשקיפים.
שתי מערכות הדינים – דיני הפרטיות ודיני הבחירות – מביאות אם כן לאותה מסקנה, ברורה וחד-משמעית:
"הדין הקיים אוסר על נציגי המפלגות בקלפי להעביר להן בזמן אמת מידע על נוכחות אדם בקלפי, על עצם ההצבעה של פלוני ועל נסיבותיה. העברת המידע האמורה – אסורה".
כעת, לכמה טענות נוספות.
טענה אחת שאולי קראתם בטוויטר הקרוב למקום מגוריכם היא שמאגרי המידע של המפלגות הם חוקיים, ולכן אין בעיה לעשות בהם שימוש.
ובכן, סולברג לא נדרש, כאמור, לשאלה האם המאגרים המדוברים אכן עומדים בתנאים השונים הקבועים בחוק לגבי מאגרי מידע. ההחלטה שלו בכלל לא עוסקת בכך.
למעשה, סולברג קבע את ההיפך:
אם למפלגה מסוימת יש מאגר חוקי שמכיל מידע על המצביעים הפוטנציאליים שלה, אין בעיה שהיא תפנה אליהם ו-"תתמרץ" אותם להצביע.
מה שאסור הוא לאסוף בזמן מידע לגבי מי הצביע (ומכאן, לגבי מי לא הצביע). זה כבר מידע שאסור למפלגות לקבל. רוצים לפנות לכולם? תפנו.
טענה נוספת היתה שמדובר בפרקטיקה שהופעלה בעבר, כלומר במעין "מנהג" – ולכן יש לפרש את החוק כך שיאפשר להמשיך ולפעול באותו אופן גם בעתיד.
סולברג לא התעלם מהטענה הזו, אבל קבע שמנהג אינו יכול לגבור על הוראת חוק מפורשת. זה שעד כה הופעלה פרקטיקה פסולה – לא אומר שצריך להכשיר אותה.
טענה ממוקדת נוספת – ומגוחכת ומקוממת במיוחד – שהופצה אתמול היתה שההחלטה של סולברג תפגע במי שמתקשים להתנייד.
ראשית, צריך להיות מאוד ציני כדי להעלות טענה כזו, כאשר במקביל הקואליציה ביטלה במכוון את האפשרות להציב קלפיות בבתי אבות, ולחסוך לדיירים שם את הצורך להגיע לקלפי מרוחקת.
שנית, שום דבר לא מונע מהמתקשה להתנייד לבקש סיוע בכך, וכאמור גם אף אחד לא מונע מהמפלגות לפנות למי שרשומים במאגרים שלהן, שלפי הנטען הם חוקיים.
אין לזה שום קשר לאיסוף מידע בזמן אמת, מתוך הקלפי, על מי הצביע (ומי לא) – והעברת המידע הזה אל מחוץ לקלפי.
ועד כאן לגבי ההחלטה.
אבל אם כבר הגענו עד הלום, בואו נעלה עוד קומה, ונעיר שתי הערות:
ההערה הראשונה היא שההחלטה של סולברג היא בעיקרון שיוויונית לחלוטין, ואינה "נגד" מפלגה מסוימת. הרי הוא קבע שלאף אחד אין סמכות להוציא מידע מחוץ לקלפי, ללא קשר לשיוך מפלגתי כלשהו.
אז למה רק הקואליציה משתוללת?
התשובה ברורה:
המפלגות שיש להן את היכולת הרבה ביותר לנצל את המידע הן המפלגות המגזריות – החרדים והחרד"לים, שמצביעים בקלפיות "צבועות".
בנוסף, לליכוד, כתנועה שלטון גדולה וותיקה – יש יתרון גדול על שאר המפלגות מבחינת היקף ואיכות המידע שאספה, ואמצעים וכסף לעשות שימוש במידע הזה.
ההערה השנייה היא שאותם גורמים שתומכים בקואליציה הנוכחית מציגים את עצמם כ-"שמרנים משפטיים".
אלא ששמרן משפטי אמיתי אמור לברך על ההחלטה של סולברג, משום שהוא אמור להיות תומך נלהב במה שמכונה "עיקרון חוקיות המינהל", לפיו הסמכויות של הרשויות השונות הן רק אלה שהוקנו להן בחוק.
החוק לא נתן לאף ממלא תפקיד בקלפי סמכות להוציא מהקלפי מידע לגבי הצבעה של אדם (וגם לא לצלם, אם אתם זוכרים את "סערת המצלמות" משנת 2019).
אבל, גם בעניין הזה – ושלא במפתיע – מסתבר שלא מדובר באמת בשמרנות, ושאין לשופרות שום עמדה עקבית לגבי כלום.
הכל פוזיציה, והכל פוליטיקה קטנה.
