רובכם ודאי שמע, שהפרקליט הצבאי הראשי, איתי אופיר, החליט היום לבטל את כתב האישום במה שידוע כ-"פרשת שדה תימן".
בואו ננסה לעשות סדר בעובדות, כלומר בנימוקי ההחלטה – וגם להרהר קצת במשמעויות המשפטיות והחברתיות של ההחלטה הזו.
קודם כל, ולמי שבמקרה חזר מטיול ממושך במדבר ללא קליטה סלולרית, נזכיר שביום 29.7.2024 נפתחה חקירה גלויה נגד חיילי מילואים מ-"כוח 100", אשר שירתו בבסיס "שדה תימן", שבו הוחזקו עצורים מרצועת עזה.
החשד נגד החיילים היה שהם התעללו באחד העצורים, כולל באמצעות החדרת חפץ חד לישבנו, וגרמו לו לחבלות קשות.
לימים, הוגש כתב אישום נגד חמישה נאשמים, שהואשמו בהתעללות בעצור – ולא הואשמו במעשה אונס. בכתב האישום *כן* נטען שהיתה החדרה של חפץ חד, אך הנאשמים *לא* הואשמו באונס, משום שלא היו ראיות לכך שהחפץ חדר לתוך פי הטבעת.
וזוהי בעצם "פרשת שדה תימן". במקביל, התפתחה פרשה נוספת, משיקה לה.
הפרשה הזו החלה בכך שמספר ימים לאחר מעצרם של חיילי המילואים – הודלפו קטעים מתוך סרטון שתיעד לכאורה את מעשה ההתעללות.
הדלפת קטעי הסרטון עוררה סערה ציבורית ודרישה לפתיחה בחקירה על מנת לאתר את הגורמים שביצעו את ההדלפה – דרישה שהפכה לימים לעתירות שהוגשו לבג"ץ.
בהמשך הסתבר, שהפצ"ר הקודמת, יפעת תומר-ירושלמי, היא שאחראית להדלפה, והיא וגורמים נוספים חשודים גם בכך ש-"טייחו" את ניסיון איתור הגורמים המדליפים ושיקרו ביחס לכך במענה לעתירות שהוגשו לבג"ץ.
בעקבות זאת, נפתחה כידוע חקירה פלילית נגד הפצ"ר ונגד ממלאי תפקידים נוספים בפרקליטות הצבאית. החקירה הסתיימה, והתיק צפוי לעבור לפרקליטות לצורך החלטה על הגשת כתב אישום.
וזוהי "פרשת הפצ"ר", שכאמור משיקה לפרשת שדה תימן.
ואחרי שהבנו את כל זה, בואו נעבור להחלטה של הפצ"ר הנוכחי, איתי אופיר, שכאמור החליט לבטל את כתב האישום בפרשת שדה תימן.
בפתח הדברים, אופיר קבע שהתשתית הראייתית שעליה התבסס כתב האישום התבססה על שלוש ראיות מרכזיות – סרטון האבטחה שמתעד את ההתרחשויות, עדות העצור ומסמכים רפואיים.
לפי אופיר, מצד אחד "חומר הראיות בתיק הציג תמונה חמורה ומטרידה באשר למעשי הנאשמים", ומצד שני "התמונה הראייתית היתה לכתחילה מורכבת". בתרגום ממשפטית לעברית, אופיר בעצם קבע שהיתה גם היתה תשתית ראייתית שהצדיקה את העמדת הנאשמים לדין, אבל שמדובר בתיק מורכב ראייתית.
לא "תפירת תיק", לא "עלילה" ולא בטיח. תיק מורכב מבחינה ראייתית, כמו הרבה תיקים פליליים אחרים.
אלא שבמסגרת עסקת החטופים האחרונה, שהתבצעה באוקטובר 2025, העצור המתלונן שוחרר לרצועת עזה. ולפי אופיר, הנתון הזה מחליש את התשתית הראייתית נגד הנאשמים.
נימוק מרכזי נוסף שציין אופיר הוא הדלפת חומרי החקירה לתקשורת, וכן התנהלותם של בכירי הפרקליטות הצבאית סביב "פרשת הפצ"ר".
לפי אופיר, כל אלה "פגעו באופן ניכר בזכותם [של הנאשמים] להליך הוגנת ובתחושת הצדק וההוגנות". מבחינה משפטית, המשמעות היא שקמה לנאשמים "הגנה מן הצדק", אשר במקרים המתאימים מצדיקה ביטול כתב אישום – והמקרה הנוכחי הוא מקרה שכזה.
נימוק שלישי ואחרון שציין אופיר הוא שבעקבות החקירה הפלילית ב-"פרשת הפצ"ר" – נאספו חומרי חקירה שיש להם רלבנטיות גם להגנתם של הנאשמים ב-"פרשת שדה תימן".
משמעות הדברים, בהינתן שפרשת הפצ"ר עדיין רחוקה מסיום – היא שניהול ההליך הפלילי נגד הנאשמים צפוי להסתרבל ולהתארך, וזהו נתון אשר מחזק גם הוא את הפגיעה בזכות הנאשמים להליך הוגן.
צירופם שלושת הנימוקים הללו הביא את אופיר, כאמור, להחליט על ביטול כתב האישום.
ועד כאן ההחלטה. מכאן, הערות ופרשנות.
א. קודם כל, חשוב לי לציין שאני לא מביע דעה לגוף החלטת הפצ"ר. אני לא בא לנסות לשכנע אתכם מדוע היא מוצדקת, וגם לא מבקר אותה.
מה שבטוח הוא שזו לא החלטה פשוטה, ויש טעמים חזקים לכאן ולכאן.
ב. בניגוד לקמפיין הצפוי מצד נתניהו, שריו ושופרותיו – ההחלטה של אופיר בשום פנים ואופן לא מלמדת שמדובר ב-"עלילה" נגד חיילי המילואים.
אופיר ממש לא ביטל את כתב האישום משום שמצא שמדובר ב-"תפירת תיק", אלא ציין מפורשות שהדבר נובע מ-"התפתחויות הראייתיות *מאז* הגשת כתב האישום" וההתפוצצות של פרשת הפצ"ר.
ג. בהקשר לכך, ההתייצבות הפבלובית של תומכי הממשלה לצד הנאשמים, שקיימות ראיות לא רעות לכך שהם התעללו קשות בעצור פלסטיני – היא בזויה ודוחה.
חשוב לציין, שהתמיכה האוטומטית הזו ממש לא קשורה בראיות נגד הנאשמים, בהדלפה לגיא פלג או בכל קשקוש אחר שמוכרים לכם.
הרי כבר מהרגע הראשון, כאשר חיילי מצ"ח הגיעו לעצור את החשודים, שהפכו בהמשך לנאשמים – אספסוף ביביסטו-כהניסטי שטוף שנאה פרץ לתוך שני בסיסי צה"ל וצווח שמדובר בעלילה (ולא למותר לציין, שאיש מביניהם לא הועמד לדין, אף שאין קושי מיוחד לזהות את רובם).
זה קרה לפני שמישהו ידע משהו, ורק משום שהעזו לעצור חיילים בחשד להתעללות בעזתי.
ד. במילים אחרות, וכהרגלה של מכונת התעמולה, מה שהיה כאן זה קודם כל ירי של החץ, ואז סימון המטרה סביבו. אם מדובר בחשד לפיו חיילים ביצעו עבירה כלפי ערבי – אז זה בוודאות לא נכון, וזו "רדיפה" ושאר בולשיט.
בדיוק מהסיבה הזו, אנו רואים קמפיין דומה סביב סער אופיר, שמואשם – כמה מפתיע – בהתעללות בפלסטיני, וגם שם נשמעות אותן טענות בדיוק.
אין פה שום דבר ענייני. יש פה גזענות והתייצבות אוטומטית כדי להלבין כל מעשה אלימות נגד ערבים.
ה. כאמור, אני לא מבקר את הפצ"ר על החלטתו, ואני משוכנע שהיא לא היתה קלה לו.
עם זאת, לא קשה לשער מה עבר במוחו כאשר הוא ראה את שר הביטחון, לצד נבחרי ציבור נוספים, שהשתלחו ללא רסן בקודמתו בתפקיד, כאילו היא מעדיפה מחבלים על חיילי צה"ל ושאר האשמות מופרעות – שרק לפני מספר שנים לא היינו מעלים על דעתו שיושמעו מפי ממלאי תפקידים בכירים.
ו. במבט צופה פני עתיד, יש לי חשש כבד שהחלטת הפצ"ר תגרום לנזק בינלאומי כבד מאוד למדינת ישראל.
הסיבה לכך היא שישראל נהגה להתמודד עם דרישות להעמיד את בכיריה לדין בטריבונלים בינלאומיים, או בבתי משפט של מדינות ריבוניות, באמצעות מה שמכונה "עיקרון המשלימות":
ישראל טענה שיש לה מערכת משפט עצמאית וחזקה, שהיא יודעת לחקור את אנשיה, ובמידת הצורך היא אף מעמידה אותם לדין. לכן, אין הצדקה ל-"השלמה" מצד בתי משפט מחוץ לישראל, כלומר אין מקום שטריבונלים זרים יפתחו בהליכים נגד ממלאי תפקיד בישראל.
ביטול כתב האישום בפרשת שדה תימן, כשהוא מצטרף לנתונים בדבר אכיפה פלילית דלה מאוד מאז ה-7.10 – בעצם מסמן לעולם שישראל נפרדה לשלום מ-"עיקרון המשלימות".
אפשר לנסות ולהסביר אלף פעמים שמדובר בצבר נסיבות חריג, ושאלמלא התנהלות בכירי הפרקליטות הצבאית היינו ממשיכים לנהל את התיק – אבל זה לא יעניין אף אחד.
כך שיכול להיות ש-"הצלנו" חמישה חיילי מילואין מהרשעה – אבל כנראה שגם יצרנו סיכון אדיר להרבה מאוד ממלאי תפקידים בגופי הביטחון השונים, ופגענו קשות במאמץ המשפטי למנוע פתיחת הליכים נגדם בבתי משפט וטריבונלים מחוץ לישראל.
כמה מלל חסר יושרה אתה כותב, רק כדי לא לכתוב את הברור מאליו, שכן מופיע בהחלטת הפצ"ר, כמו גם בדיווחים של כל מי שלא שייך למחנה המגוחך שלך:
הסרטון לא מציג תמונה חד משמעית בנוגע לאישומים המיוחסים לנאשמים.
זו הסיבה שיפעת תומר ירושלמי הדליפה את הסרטון. כדי לקדם את השקר.
וזו הסיבה שאתה מברבר כאן
