בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (חיימוביץ') פירסם היום החלטה במסגרת תביעה שהגישה פרופ' שקמה ברסלר נגד ח"כ טלי גוטליב (ונתבעים נוספים).
במרכז ההחלטה, הכרעה בטענה שהעלתה גוטליב, לפיה יש לדחות את התביעה נגדה על הסף, מחמת חסינותה.
לפי שנכנס להחלטה עצמה, חשוב להדגיש:
ההחלטה מהיום עוסקת *אך ורק* בתביעה *האזרחית* שהגישה ברסלר, והיא אינה משפיעה על בקשת החסינות שגוטליב הגישה לכנסת – בקשה שעניינה ההליך *הפלילי* נגדה, וכוונתה של היועמ"ש להגיש נגד גוטליב כתב אישום.
וגם ההיפך הוא הנכון: אף אם הכנסת תעניק חסינות לגוטליב – והיא תעניק לה אותה – אין לכך השפעה על ההליך שבו התקבלה ההחלטה מהיום.
אבחנה חשובה נוספת ביחס לכך היא שהחלטת הכנסת בנוגע לחסינותה של גוטליב עוסקת בחסינות *הדיונית*, שהיא מעין מחסום פרוצדורלי שעוצר את היועמ"ש מלהגיש את כתב האישום לבית המשפט.
וצריך גם לזכור, שכתב האישום נגד גוטליב עוסק בפירסום *אחד*, שבמרכזו גילוי שמו של איש השב"כ שהוא בן זוגה של שקמה ברסלר.
לעומת זאת, ההחלטה מהיום עניינה בשאלת תחולתה של החסינות *המהותית* של גוטליב – חסינות שהיא בלתי ניתנת להסרה, וחלה לצמיתות (בהמשך השרשור, נעמוד כמובן על טיבה וטבעה של החסינות הזו).
במסגרת תביעתה של ברסלר, היא טענה *ל-24* פירסומים שהם בגדר לשון הרע, כאשר הפעם המוקד הוא הפגיעה בשמה הטוב של ברסלר – ולא פירסום שמו של בן זוגה.
כל זה מוביל אותנו לרקע העובדתי של ההחלטה:
את שקמה ברסלר ואת טלי גוטליב – כולכם מכירים, כמו גם את חוסר אהדתה של גוטליב את ברסלר, על רקע פעילותה בימי המחאה נגד "הרפורמה המשפטית".
בתאריך 3.10.2023, כלומר ארבעה ימים *לפני* טבח ה-7.10, גוטליב פירסמה לראשונה שברסלר נפגשה עם ראש המוסד.
בינואר 2024 גוטליב שכללה את הקונספירציה שלה, טענה לשיחה שהתקיימה בין בן זוגה של ברסלר לבין יחיא סינוואר, וחזרה על כך מספר פעמים, בניסוחים שונים.
לצד הפירסומים הללו, כתב התביעה פירט פירסומים נוספים, בהם השתלחה גוטליב בברסלר וטענה כי מעשיה היו הסתה והמרדה, כי היא נושאת באחריות לטבח ה-7.10, כי ברחה מן הארץ לאחר מכן, כי מחקה את ציוציה, ועוד.
בגין כל אלה, ברסלר הגישה כאמור תביעה נגד גוטליב, בטענה לפירסום לשון הרע כלפיה.
בתגובה להגשת התביעה, גוטליב הגישה בקשה לדחייתה על הסף, בטענה שעומדת לה חסינות מהותית.
המשמעות היא שגוטליב טענה שאין מקום אפילו להתחיל לדון בשאלה האם הפירסומים שלה הם בכלל בגדר לשון הרע, האם הם אמת או שקר, או האם עומדת לה הגנה כלשהי – שכן חסינותה היא מעין "מחסום" שאמור להביא לדחיית התביעה בלי לברר אותה כלל.
מה שמעביר אותנו לשאלה מה זה בעצם "חסינות מהותית".
החסינות המהותית, המוגדרת בסעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, מגנה על חברי הכנסת החרוצים שלנו מפני כל פעולה משפטית ביחס למעשה שנעשה במסגרת מילוי תפקידם.
החסינות הזו היא, כאמור, בלתי ניתנת להסרה ואף חלה גם כאשר מסתיימת כהונתו של חבר הכנסת.
המשמעות היא, שאם בית המשפט מגיע למסקנה שחבר כנסת ביצע מעשה מסוים במסגרת מילוי תפקידו – אזי לא ניתן לנקוט כלפיו שום פעולה משפטית ביחס לאותו מעשה. לרבות, כמובן, לתבוע אותו בשל כך.
בנוסף, אין טעם להמתין עם הגשת התביעה ליום שבו חבר הכנסת יעזוב את תפקידו, שכן החסינות מגנה עליו גם לאחר מכן.
כך ששאלת מיליון הדולר היא האם שלל הפירסומים מצד גוטליב – כאמור בלי קשר לשאלה האם הם בגדר פירסום לשון הרע או האם הם שקר או אמת – נעשו במסגרת מילוי תפקידה כחברת כנסת.
חוק החסינות לא מגדיר מתי מעשה מסוים נעשה במסגרת מילוי התפקיד ומתי לא, ולכן את הדין בנושא עיצב הפרשן המוסמך של החוק – הלא הוא בית המשפט העליון.
המבחן שעוצב בפסיקה או "מבחן הסיכון הטבעי", או "מבחן הגלישה", לפיו החסינות חלה במצב שבו הפעולה הבלתי חוקית נופלת לגדר מיתחם הסיכון שהפעילות החוקית כחבר כנסת יוצר מטבעה ומטיבה".
כלומר, החסינות היא מעין "שולי ביטחון" שנועדו לאפשר לחבר הכנסת "לגלוש" אליהן, ולפעול בחופשיות על מנת למלא את תפקידו החשוב.
למשל, אין ספק שאחת הדרכים המרכזיות שבה חבר כנסת ממלא את תפקידו הוא באמצעות נאומים. יתכן, שחבר הכנסת יתחיל לנאום, ובלהט הרגע "יגלוש" ויאמר – שלא באופן מתוכנן – דברים שהם בגדר הסתה, מידע שאסור בפירסום או לשון הרע.
זהו מצב קלאסי של פעולה שהיא חלק מהסיכון הטבעי של עבודת חבר הכנסת, ולכן החסינות תחול.
דוגמה פשוטה נוספת היא חבר כנסת, אשר במסגרת מילוי תפקידו, נוטל חלק בהפגנה. נניח שבשלב מסוים המשטרה מכריזה על ההפגנה כהתקהלות בלתי חוקית, ודורשת מהמפגינים להתפזר.
אם חבר כנסת ימשיך לנכוח במקום, ואולי אפילו יתעמת עם המשטרה שתנסה לבצע מעצרים – אזי ניתן לראותו כמי שביצע עבירות פלילית של התקהלות אסורה והפרעה לשוטר.
עם זאת, גם במקרה זה סביר להניח שמדובר בחלק מהסיכון הטבעי, והחסינות תחול.
והנה איור שממחיש את "מבחן הסיכון הטבעי":
האזור הלבן מסמל פעולות חוקיות, בעוד האזור האדום מסמל פעולות שאסור לכל אדם לבצע. באמצע, נמצא האזור הכחול, שהוא מעין שוליים של האזור הלבן.
ככל שמדובר בחבר כנסת, שאנו רוצים לאפשר לו לפעול בחופשיות רבה יותר מאשר בני תמותה רגילים – נראה ב-"גלישתו" אל האזור הכחול כמשהו שהוא חלק מהסיכון הטבעי שנלווה למילוי תפקידו.
נקודה חשובה שנלווית לכך, שבעצם נגזרת מהאופן שבו בית המשפט העליון עיצב את המבחנים בנוגע לתחולת החסינות המהותית – היא שהחסינות הזו לא חלה על מעשים שבוצעו באופן מתוכנן ומכוון.
הרציונל אינו להתיר לחבר כנסת להפר את החוק, אלא לאפשר לו לפעול בחופשיות רבה יותר *בתוך* גבולות החוק.
כלומר, החסינות לא נועדה לתת לחברי כנסת אפשרות לבצע מעשים אסורים באופן מכוון, אלא נועדה להגן עליהם במידה שהמעשים המותרים שהם ביצעו "גלשו" בשוליהם גם למעשים אסורים.
עם זאת, יש לתת את הדעת על כך שההלכה שקבע בית המשפט העליון עסקה, רובה ככולה, במצבים של חשד לביצוע עבירות על ידי חבר הכנסת, וכמעט שלא בתביעות לשון הרע.
הסיבה לכך היא שפירסום לשון הרע נעשה, מטבע הדברים, באמצעות התבטאות – והתבטאות היא בעצם כלי העבודה העיקרי של חבר הכנסת, ולכן אותם "שולי ביטחון" שמוענקים לו, על מנת שיוכל לבצע את תפקידו ללא מורא, הם רחבים במיוחד.
לכן, באופן עיקבי, בתי המשפט בישראל – אך *לא* בית המשפט העליון – פירשו את החסינות המהותית באופן נרחב בכל פעם שבו הוגשו תביעות לשון הרע נגד חברי הכנסת. כמעט בכל המקרים הללו, למעט חריגים נדירים שבנדירים – התביעות נדחו על הסף מחמת החסינות.
לכאורה, המסקנה המתבקשת היא קבלת טענותיה של גוטליב – ודחיית תביעתה של ברסלר על הסף.
מסקנה זו אף מתחזקת לכאורה משום שברסלר אינה אדם אלמוני אלא דמות מוכרת, ושפירסומיה של גוטליב נעשו בנושא בעל חשיבות ציבורית רבה, והוא הרקע והגורמים לטבח ה-7.10 (ושוב, שימו בצד את זה שמדובר בקונספירציות מטופשות – כי זה עדיין לא התברר).
ולמרות זאת, וחרף הפסיקות המאוד עיקביות של בתי המשפט לאורך עשרות שנים – הפעם בית המשפט המחוזי קבע שלא כל התביעה של ברסלר תידחה על הסף. וכל כך למה?
ובכן, הסיבה היא שגוטליב הצהירה שהיא פעלה באופן מכוון בניגוד לחוק, בכל הנוגע בפירסום שם בן זוגה של ברסלר, ולשיטתה אף יש לה זכות להפר במתכוון צווי איסור פירסום, בהתאם לשיקול דעתה.
לפי בית המשפט המחוזי, כאשר גוטליב עצמה מודה שלא מדובר ב-"גלישה" לאזור האסור, כחלק מהסיכון הטבעי של מילוי תפקידה כחברת כנסת, אלא בהפרת חוק מחושבת ומתוכננת – אזי החסינות לא חלה.
בנוסף, גוטליב נמנעה ממתן הסבר כלשהו בנוגע למקורות המידע כביכול שעליהם הסתמכה, על מנת "למלא את תפקידה" ולעדכן את הציבור הרחב במעלליהם כביכול של בני הזוג ברסלר.
במצב כזה, כך לפי בית המשפט המחוזי, אי אפשר לקבוע שהפירסומים של גוטליב לגבי בעלה של ברסלר, והקשרים העלומים בין בני הזוג ברסלר לבין יחיא סינוואר – נעשו במסגרת מילוי תפקידה כחברת כנסת.
פורמלית, הפתח הזה לא נסגר לחלוטין, וגוטליב יכולה כביכול לספק פרטים אשר ישכנעו את בית המשפט שהיתה הצדקה לפרסם את הדברים ברבים, על מנת שכל עם ישראל ידע מדוע חמאס טבחו בנו ב-7.10. אבל מעשית, ברור שגוטליב "הסתמכה" על אתר כמו "עדנה קרנבל", והפיצה קונספירציות מופרעות וחסרות שחר.
לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה של גוטליב לגבי כל שאר הפירסומים המכפישים בגנותה של ברסלר, כגון שהיא הסיתה, המרידה, ירדה מן הארץ ומחקה ציוצים בעקבות הטבח, ועוד.
ביחס לפירסומים אלה, ואף שהם כוללים עובדות (שקריות) – בית המשפט קבע שהם קרובים יותר להבעת דעה, ודאי בהינתן שברסלר היא כאמור דמות ציבורית מוכרת, ושעיקרם "התגוששות" עם ברסלר על רקע פעילותה במסגרת המחאה.
לכן, התביעה לגבי פירסומים אלה כן נדחתה על הסף.
ומה הלאה?
ובכן, בעיקרון כעת התביעה אמורה להתברר לגופה.
אלא שלמעט חברי כתות מטורללות לסוגיהן, ברור שאין לגוטליב שום דרך להתגונן מפני הדיבה המופרעת שהיא פירסמה. ובניגוד לאופן שבו נהגה בהליך הפלילי נגדה, אם היא לא תתייצב לדיונים – היא פשוט תחטוף פסק דין בהיעדר הגנה.
מה שעוד עשוי לקרות זה שעל ההחלטה הזו יוגש ערעור – גם מצד גוטליב, ואולי גם מצד ברסלר (לגבי הפירסומים שהתביעה לגביהם כן נדחתה על הסף).
אם זה יקרה, המשמעות היא שבית המשפט העליון ידרש, לראשונה, לעצב את גבולות החסינות המהותית בהקשר של תביעות לשון הרע – וכך תהיה לנו הלכה מחייבת.
בהקשר זה יש לציין שבמקביל לתביעה של ברסלר נגד גוטליב – הוגשה נגדה תביעה גם על ידי יאיר גולן, שביחס אליו גוטליב הפיצה קונספירציות לפיהן הוא קשור ל-"מרגל מפיקוד דרום".
בפרשה זו, בית משפט השלום דחה את התביעה על הסף מחמת חסינותה המהותית של גוטליב, וקבע שהן התבטאויות פוליטיות שנעשו במסגרת מילוי תפקידה.
גולן ערער על כך, והערעור עדיין תלוי ועומד. כך שתרחיש סביר הוא שהצד שיפסיד בערעור – יפנה לבית המשפט העליון גם בהליך הזה, ושני ההליכים יידונו במאוחד.
את ההחלטה המלאה תוכלו לקרוא פה:
