הדיון החל.
בשלב זה טוענים העותרים השונים, כלומר מי שהגישו את הבקשות לפי פקודת ביזיון בית משפט.
מבלי לפגוע חלילה בעותרים, זה השלב הפחות חשוב. נמתין לחלק שבו המדינה תשיב, וכן לשיח שצפוי להתקיים בין השופטים לבין מזכיר הממשלה, שהתייצב אישית מלדיון.
נציגת מחלקת הבג"צים, שטוענת *בשם הממשלה* מודה בפה מלא – פסק הדין לא קויים.
כלומר, נוצר מצב שבו פרקליטה עומדת וטוענת – הלקוחה שאני מייצגת, ממשלת ישראל, לא מיישמת את פסק הדין של בג"ץ.
כדאי להזכיר, שבהליך הזה הממשלה לא מיוצגת בנפרד (לא משום שהיועמ"ש מנעה זאת, אלא משום שלממשלה נוח להתחבא מאחורי היועמ"ש).
מה שעולה מדבריה של נציגת מחלקת הבג"צים היא שמערך הייעוץ המשפטי לממשלה הוא שמנסה "לדרבן" את משרדי הממשלה לפעול להפסקת הטבות למשתמטים – כל משרד בהתאם לסמכויותיו.
הממשלה עצמה לא ממש נרתמת למאמץ ליישם את פסק הדין, שלא לומר שההיפך הוא הנכון. גם ברק-ארז העירה שהממשלה פעלה בלוח זמנים שאינו עולה בקנה אחד עם המועדים שנקבעו, כלומר שיש פה גרירת רגליים רבתי. סולברג העיר גם הוא הערה קצרה ברוח זו.
מה שקורה כרגע בדיון הוא שהשופטים מבקשים מנציגת מחלקת הבג"צים להבין כיצד ניתן "לעקוף" את שרי הממשלה שתוקעים מקלות בגלגלים – ולהביא לכך שהצעדים הכלכליים נגד המשתמטים יתבצעו בפועל.
לדוגמה: ביטול ההנחות בארנונה, גם ללא שינוי התקנות על ידי שר הפנים; או צו מפורש, קצוב בזמן, שמורה לשר הפנים לבטל את ההנחות הללו.
ברק-ארז שואלת את נציגת מחלקת הבג"צים:
למה צריך צו ספציפי לגבי הטבה כזו או אחרת? הרי יש פסק דין שקבע באופן עקרוני שצריך לשלול הטבות ממשתמטים.
ברק-ארז יודעת את התשובה לשאלה הזו, וגם יודעת שהפרקליטה שאותה היא שואלת – אינה הגורם שמונע את יישום פסק הדין.
ואכן, הפרקליטה משיבה שפסק הדין היה אמור להתבצע בפועל – אבל הממשלה החליטה שהיא מצפצפת עליו.
השיח שמתקיים עכשיו באולם בין השופטים לבין נציגת היועמ"ש:
השופטים מנסים להבין איך אפשר, באמצעות צווים שיפוטיים כאלה או אחרים, להביא לכך שלא ניתן יהיה יותר "למסמס" את הצעדים הכלכליים נגד המשתמטים.
זה בעצם ניסיון לעשות "קיצורי דרך", ולמנוע את המעבר דרך שרי הממשלה.
נציגת היועמ"ש מודה בפה מלא: הנתונים עד כה הם "עגומים". כלומר, הממשלה נכשלה בניסיון להגדיל את מספר המתגייסים מהמגזר החרדי. מדובר במספרים עלובים, ששואפים לאפס.
היא מסכימה שצריך להגביר את מאמצי האכיפה הפליליים. הבעיה, כאמור, שמי שצריך להגביר את המאמצים הללו הם גופים שלא ממש פועלים כדי לעשות זאת.
וחבל שאליעד שרגא לא מפסיק להפריע לדיון.
השופטים ממש "מתנפלים" על נציגת היועמ"ש עם שלל טענות בנוגע לכך שאין אכיפה פלילית נגד המשתמטים החרדים (ובמקביל יש נגד אוכלוסיות אחרות), שמה שנעשה עד כה זה טיפה בים, שאין צעדים כלכליים אפקטיביים, ושפסק הדין לא יושם.
השופטים יודעים שנציגת היועמ"ש היא לא באמת הכתובת, אף על פי שהיא מייצגת את הממשלה. אבל בינתיים, הם *לא* שמים את הפיל שבחדר על השולחן – הם לא מפרידים בין היועמ"ש, שבהחלט עושה כל מה שהיא יכולה כדי ליישם את פסק הדין, לבין הממשלה – שעושה הכל כדי לסכל את יישומו, ולמנוע מימוש אופרטיבי של צעדים שייפגעו במגזר החרדי.
מי שמנסה לשים את הפיל הזה על השולחן היא… נציגת היועמ"ש. היא מבקשת צווים קונקרטיים כלפי שרי הממשלה הספציפיים ולגורמי המקצוע השונים. דבר כזה – לדעתי לא היה מעולם בישראל.
סולברג שואל את נציגת היועמ"ש:
האם את יכולה להתחייב שהמשטרה תעשה את מלאכתה ותפעל בריכוזי אוכלוסיה חרדים?
הסיבה לשאלה הזו היא, כמובן, שהצבא והמשטרה לא פועלים כדי ליישם את פסק הדין של בג"ץ, שהורה לאכוף את חובת הגיוס על המגזר החרדי *לפחות* כפי שהיא נאכפת על שאר המגזרים. לפי הנתונים שהוצגו לשופטים, זה ממש לא המצב בפועל.
נציגת היועמ"ש מודה: המצב בפועל "מטריד", ואינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין.
אליעד שרגא בשבתו כטלי גוטליב. עצוב מאוד.
הפסקה בדיון. יש ביקוש להמשך או שהשתעממתם?
הדיון התחדש, עם אירוע מדהים של התנגחות בין יוסי פוקס, מזכיר הממשלה, לבין הפרקליטה מטעם מחלקת הבג"צים שמייצגת את היועמ"ש – והכל לנגד עיניהם של השופטים ההמומים.
ללמדכם על הדם הרע מאוד, לשון המעטה, בין הייעוץ המשפטי לממשלה לבין הממשלה.
סולברג מטיח בפוקס עובדות, שמשמעותן אחת – הממשלה גררה רגליים במכוון כדי לא ליישם את פסק הדין.
התשובה של פוקס היא שהפרקליטות הטעתה את בית המשפט. זו כמובן לא תשובה לעניין, ולכן סולברג ממשיך ומקשה.
והנה רואים את סולברג, אולי השופט הכי מנומס בתולדותנו, תקיף מאוד – "התחושה היא שמנסים למסמס" (או נוסח דומה). הוא דורש מפוקס להבהיר מה אפשר לבצע, ולא מה אי אפשר לבצע.
פוקס ממשיך ומתחפר – לא ביצענו כלום, כי לא קיבלנו חוות דעת לפיה אפשר לנקוט צעדים נגד המשתמטים ללא חקיקה (למיטב ידיעתי הטענה הזו לא נכונה, אבל ניחא).
ברק-ארז משיבה לו – יש פסק דין של חמישה שופטי בג"ץ שאפשר לנקוט בצעדי אכיפה כלכליים. אז למה צריך חוות דעת משפטית? מה יכול להיות יותר מאשר פסק דין מפורש שקובע שזה כן אפשרי?
בינתיים, לפוקס אין תשובות ענייניות.
סולברג – "אנחנו נתקלים בקיר אטום, שום דבר לא נעשה".
פוקס מתחכם – לא קיבלנו חוות דעת לפיה שלילת הטבות תביא להגדלת שיעור המתגייסים בקרב המשתמטים. התשובה של סולברג ושל וילנר היא שמדובר בשכל ישר.
הדבר המדהים הוא שפוקס מדבר ומדבר אבל עד עכשיו לא מוכן להצהיר אפילו על מהלך אחד שהממשלה מתכוונת לעשות. היא רק מתכוונת להמשיך ולמרוח זמן כדי לקבל עוד ועוד "חוות דעת" שכביכול נחוצות, ובפועל אין בהן שום צורך.
כעת פוקס מנצל שוב – באופן ציני – את סמכותו של נתניהו להתיר פירסום מתוך ישיבות חסויות, ומקריא ציטוט חלקי מתוך הישיבה שהתפרסמה בתקשורת כישיבה שבה הרמטכ"ל הניף "עשרה דגלים אדומים".
והנה פוקס מודה במפורש: הממשלה מאמינה שאין דרך להביא לגיוס אלא באמצעות חקיקת חוק ההשתמטות. במילים אחרות – הממשלה לא מתכוונת ליישם את פסק הדין המפורש של בג"ץ שהורה לגבש כבר מזמן צעדי אכיפה שאינם דורשים שום חקיקה.
מינץ לא מוותר – עם כל הכבוד לרצון של הממשלה לחכות לחוק ההשתמטות, בינתיים יש פסק דין שצריך לקיים אותו, ויש צעדים אופרטיביים שאפשר לבצע גם בלי שום חקיקה.
מה אפשר לעשות היום, שואל מינץ את פוקס. כי בעצם, התחושה היא שהממשלה לא רוצה לקיים את פסק הדין, ולהתעלם ממנו.
פוקס שוב מתחמק, וטוען שאי אפשר לעשות כמעט כלום בלי חקיקה ראשית. ברק-ארז ארז "מתנפצת" עליו.
ומה לגבי מה שבכל זאת אפשר לעשות גם בלי חקיקה ראשית? פוקס שוב מתחמק וטוען שצריך "חוות דעת" שיראו ששלילת הטבות תעודד גיוס של משתמטים. התשובה של ברק-ארז היא שלפי פוקס המשמעות היא שנראה שינוי בעוד 30-40 שנה…
וילנר וגרוסקופף מקשים – עמדת הממשלה היא שעד שאין חוק השתמטות אי אפשר לעשות כלום? לפי החוק *כרגע*, חייבים לגייס את החרדים ככל שאר המגזרים – והממשלה אומרת שאין שום דרך לקיים את החוק?
ופוקס בשלו – בלי חקיקה, כלומר בלי חוק השתמטות – שום דבר לא יקרה.
אין שום סיכוי שהשופטים יקבלו את העמדה הזו, שלא לומר שהיא מדהימה משום שהמשמעות היא שלממשלה לא היתה שום כוונה לעשות כלום כדי ליישם פסק דין של חמישה שופטי בג"ץ.
סולברג: "מזכיר הממשלה, יש פסק דין וצריך לעשות כל דבר ובלבד לקיים אותו, ואנחנו לא מרגישים שזה המצב… מה שאתם עושים זה להטביע את כולנו בים הבירוקרטיה בלי להצביע על פיתרון אמיתי".
גרוסקופף: "לא הצבעת על שום פיתרון, אין שום דבר מה לעשות עד שיהיה חוק".
פוקס: "במצב הקיים, אין לממשלה כלים נוספים".
טוב, נראה לי שנעצור כאן. סיכומון בהמשך.
