האם יונתן אוריך הוא "עובד ציבור"?

במסגרת פרשת "קטארגייט", יונתן אוריך חשוד, בין השאר, בעבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים (יש עוד חשודים בפרשה, אבל אנחנו נתמקד באוריך).
אלא ששתי העבירות הללו דורשות, כתנאי להתקיימותן, שהן יבוצעו על ידי עובד ציבור, ולא על ידי אדם פרטי.

לפיכך, כדי לכרוך את אוריך בביצוע של עבירות אלה, יש צורך לראות בו כעובד ציבור.
אינני יודע בוודאות את העובדות בנוגע לנסיבות העסקתו של אוריך, אך כנראה ש-"הליכוד" שכרה את שירותיו, כיועץ פוליטי. כלומר, הוא מעין קבלן של המפלגה. מה שכן ידוע לנו הוא שאוריך אינו עובד מדינה "רישמי".

בהינתן העובדות (החלקיות) הללו, בואו ננסה לענות על השאלה: האם אוריך, שאינו עובד מדינה אך הוא יועץ שעבד באופן צמוד לראש הממשלה, הוא בגדר עובד ציבור לעניין העבירות של לקיחת שוחד והפרת אמונים?
ההגדרה של "עובד ציבור" בחוק העונשין מונה 11 חלופות, שרובן אינן רלבנטיות לענייננו.

אם תקראו את אלו שכן, הרי שכביכול עניינו של אוריך אינו נופל באף אחת מהן.
אבל כמו שאתם כבר יודעים, לשון החוק היא רק הצעד הראשון במלאכת הפרשנות. ופסק הדין החשוב ביותר בנוגע לפרשנות של המונח "עובד ציבור" הוא פרשת ברק כהן, שהוכרעה בדיון נוסף בשנת 2009, בהרכב של תשעה שופטים.

יתכן ששמעתם על פסק הדין הזה, נוכח העניין שמעוררת פרשת קטארגייט. עם זאת, לפחות הרושם שלי הוא שמרבית ההתייחסויות לפסק הדין – לא היו מדויקות.
אז מה הסיפור?
כהן עבד כאחראי משמרת של צוות מאבטחים בסניף של משרד הפנים במזרח ירושלים, מטעם חברת אבטחה פרטית שהמדינה שכרה את שירותיה.

כהן ניצל את העומס הרב, והחליט להיות גם מאכער – הוא איפשר לאנשים לעקוף את התור תמורת תשלום או טובת הנאה אחרת, וגם מנע מנשים שסירבו לו להיכנס לסניף.
החשוב מבחינתנו הוא שכהן הואשם בעבירות של לקיחת שוחד ושל שימוש לרעה בכוח המשרה – שתיהן עבירות שחלות רק על מי שנחשב "עובד ציבור".

הטענה של כהן היתה פשוטה: הוא טען שאינו עובד ציבור, אלא עובד של חברה אבטחה פרטית, ולכן לא ניתן להרשיע אותו בעבירות אלה.
את פסק הדין המוביל של דעת הרוב כתבה הנשיאה דאז ביניש (ואנחנו נעסוק רק בחוות הדעת שלה), והיא הפרידה את הדיון בין שתי העבירות.
ולמה ביניש ערכה את ההפרדה הזו?

ובכן, משום שבעבירה של לקיחת שוחד, במסגרת הניסיון של המחוקק להרחיב את גבולותיה ככל האפשר, יש הגדרה נוספת של עובד ציבור – "עובד של תאגיד המספק שירות לציבור".
ביניש סקרה את ההיסטוריה הפסיקתית בנוגע לאופן שבו פורשה התיבה "תאגיד המספק שירות לציבור", והראתה שהפרשנות הלכה והתרחבה.

בנוסף, ביניש קבעה כי עובדות המקרה, כלומר דיון בעניינו של מאבטח שעובד בסניף של משרד ממשלתי אך מועסק על ידי חברה פרטית – "מהוות דוגמה ל-'עידן ההפרטה'", כלומר למציאות שבה תפקידים רבים כבר אינם מבוצעים על ידי עובדי ציבור "קלאסיים", אלא על ידי עובדים של תאגידים פרטיים.

ביניש קבעה שכדי לקבוע האם מדובר ב-"תאגיד המספק שירות לציבור", צריך לבחון עד כמה לתאגיד יש "תפקיד משמעותי" בפעילות המנגנון הציבורי, כמה סמכויות יש לעובדי התאגיד כלפי הציבור, האם עובדי התאגיד משמשים כמעין "זרוע ארוכה" של המדינה, וכמה שיקול דעת יש לעובדי התאגיד בפעילותם מול הציבור.

ביניש הוסיפה וקבעה שתהליכי ההפרטה הביאו לטישטוש הגבולות בין עובדים המועסקים על ידי המדינה, לבין אלה שמועסקים על ידי תאגידים פרטיים.
הרי מבחינת הציבור, שבה במגע עם הגופים השונים, אין ממש משמעות לשאלה האם עובד מסוים מקבל את המשכורת שלו מהמדינה או מתאגיד שהמדינה התקשרה איתו.

מכאן, פנתה ביניש ליישום על עניינו של כהן, ומצאה כי חברת האבטחה שבה עבד מילאה תפקיד חשוב במערך הביטחון של הסניף, כי המאבטחים קיבלו הנחיות מקצין הביטחון של משרד הפנים, וכי הסמכויות של המאבטחים – גם אם "ניכסו" את חלקן – יצרה תלות מוחלטת בין ציבור הפונים לסניף לבין המאבטחים.

לכן, ביניש מצאה שיש לראות בכהן כמי שעבד ב-"תאגיד המספק שירות לציבור", והוא הורשע בלקיחת שוחד.
הצרה היא, שההגדרה הזו, לגבי תאגיד, רלבנטית אך ורק לעבירת השוחד, והיא לא חלה על העבירות האחרות שדנות בעובדי ציבור.
מה שמעביר אותנו לדיון לגבי העבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה.

ביחס לעבירה זו, המדינה טענה שיש לראות בכהן כ-"עובד מדינה", אף על פי שהוא לא הועסק במישרין על ידי המדינה, משום שמאפייני העבודה שביצע הופכים אותו, מבחינה מהותית, לעובד מדינה לכל הדבר מבחינת הדין הפלילי.
ביניש הסכימה שעקרונית אפשר לראות בעובד של תאגיד פרטי כ-"עובד מדינה".

לפי ביניש, במידה שאדם "ממלא תפקיד שמשתלב בתחומי העיסוק העיקריים של היחידה בשירות המדינה במסגרתה הוא עובד" – אזי יש לראות בו כעובד מדינה.
ומצד שני, ככל שהתפקיד שממלא העובד "מרוחק יותר מליבת העבודה הנעשית ביחידה המסוימת של שירות המדינה" – כך פוחתת ההצדקה להגדירו כעובד מדינה.

ומכאן, ליישום הפרשנות המשפטית הכללית על עניינו של כהן:
ביניש קבעה שהתפקיד שמילא כהן אומנם היה בעל "צביון ציבורי", אבל הוא תפקיד אשר נמצא "בשולי תחומי הפעילות המרכזיים של משרד הפנים".
לכן, אין הצדקה לראות בו כ-"עובד מדינה", ולא ניתן להרשיעו בעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה.

כאמור, לא ארחיב, בשל מגבלות המדיום, בעמדותיהם של שאר השופטים. עם זאת, כדאי לדעת שהיתה גם דעת מיעוט "חזקה" (פרוקצ'יה, ארבל ורובינשטיין) שקבעה שיש לראות בכהן כעובד מדינה גם ביחס לעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה.
כלומר, שופטים אלה נקטו בפרשנות מרחיבה יותר מזו של ביניש.

תחום משפטי נוסף שבו ניכרת הרחבה משמעותית של גבולות המושג "עובד ציבור" הוא הצד השני של העבירה הפלילית. כלומר, ביחס לפרשנות עבירות שבהן הנפגע הוא עובד ציבור.
הדוגמה הטובה ביותר למגמה זו היא פרשת צבי כהן, שהואשם בהעלבת עובד ציבור כלפי אדם שהתנדב במשטרה, והוצב במחסום מסוים.

התיק הגיע בסופו של דבר לבית המשפט העליון, שזיכה את כהן מטעמים שאינם מענייננו. לצד הזיכוי, ברק-ארז דנה בשאלה האם יש לראות במתנדב כ-"עובד ציבור".
בין השאר, ברק-ארז התייחסה לפרשת ברק כהן, ומצאה כי מתנדב במשטרה הוא עובד ציבור על פי המבחנים שניסחה ביניש (קל וחומר לפי עמדת המיעוט).

אם נסכם את הדין, כפי שהוא משתקף בשני פסקי הדין הנ"ל, הרי שהמגמה הפרשנית היא הרחבה הולכת וגדלה של המושג "עובד ציבור", במיוחד על רקע "עידן ההפרטה", שבו יותר ויותר תפקידים מבוצעים על ידי מי שלא מועסקים מטעם המדינה.
ואם כך נפסק בשנים 2011-2012, קל וחומר לגבי ימינו אנו.

כעת, נחזור לעניינו של אוריך.
די ברור, שההגדרה המרחיבה שקיימת בעבירת השוחד לא רלבנטית לגבי אוריך. הרי הוא יועץ שנותן שירותים לליכוד ולנתניהו, ולא חלק מתאגיד שמספק שירותים לציבור.
עם זאת, ובמיוחד על רקע המגמה הפרשנית הברורה – נראה שלגבי הדין הפלילי אין קושי לראותו כעובד מדינה.

וכל כך למה?
משום שאם נחזור לפרשנות של ביניש, המבחן הוא עד כמה התפקיד שמילא אוריך "השתלב בתחומי העיסוק העיקריים של היחידה בשירות המדינה במסגרתה הוא עובד".
יש אינספור תיעודים לכך שאוריך עבד מאוד בצמוד עם ראש הממשלה, ותפקיד הדוברות / יח"צ / ניו-מדיה / ווטאבר שמילא היה מרכזי.

זה גם עולה באופן ברור מפרשה אחרת שאוריך מסובך בה, הלא היא פרשת גניבת המסמכים המסווגים. מכתב האישום בתיק, שמן הסתם מגובה בראיות, עולה שאוריך היה "הממונה" על פלדשטיין, ושימש כזרועו הארוכה של נתניהו.
בהנחה שאתם מסכימים איתי, הרי שזו הדרך להאשים את אוריך בלקיחת שוחד ובהפרת אמונים.

קישורים לפסקי הדין המלאים:
ברק כהן – supremedecisions.court.gov.il ↗
צבי כהן – supremedecisions.court.gov.il ↗
ושישובו כבר החטופים️