אי שם בתקופת האבן, כלומר ביום 25.11.2025, ואחרי תקופה ארוכה שבה הממשלה לא עשתה כלום כדי לאכוף את החוק נגד חרדים שמשתמטים מגיוס לצה"ל – פורסם פסק דין יוצא דופן בחריפותו, שנחתם פה אחד על ידי חמישה שופטי בג"ץ (סולברג, ברק-ארז, מינץ, וילנר, גרוסקופף).
במסגרת פסק הדין, שכאמור ניתן אחרי המון (המון) זמן שבו השופטים הבליגו עם אפס העשייה של הממשלה – ניתן צו שמורה לממשלה לגבש בתוך 45 צעדי אכיפה כלכליים נגד המשתמטים (וניתן גם צו לאכוף את חובת הגיוס בפועל, אבל נניח לזה הפעם).
למרבה התדהמה, הממשלה לא עשתה כלום. משחלף פרק הזמן שאותו קצב בג"ץ, הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בתגובה, הממשלה הבטיחה שבתאריך 18.1.2026 מתכנסת ישיבת ממשלה, והנושא יטופל.
ומה הוחלט בישיבה הזו? הוחלט להקים "צוות שרים" שיגיש המלצות בעוד 30 יום. במילים אחרות, הממשלה החליטה שהיא ממשיכה למרוח את בג"ץ, לצפצף על צו מפורש, ולנסות לעשות קולות כאילו עושים משהו כדי שבג"ץ ייתן לה עוד זמן (שבו כמובן לא יעשה דבר). אגב, אם זה מזכיר לכם את מריחת הזמן האינסופית בעניין הקמת ועדת חקירה לטבח ה-7.10 – ולא משנה איזו ועדת חקירה – אתם בהחלט לא טועים.
לשם שינוי, השופטים לא אכלו את הישראבלוף הזה, ובתאריך 25.1.2026 הם קבעו שיתקיים דיון "בהקדם האפשרי", והורו לממשלה להגיש לפני הדיון עדכון ובו פירוט לגבי ההטבות שניתנות למשתמטים, מה היא מתכוונת לעשות, ומה לכל הרוחות נעשה עד אז.
היום הוגש העדכון הזה, ותוכנו – איך נאמר – עגום למדיי.
מסתבר, שביום 17.2.2026 ביקש מזכיר הממשלה מהיועמ"ש לעדכן את בג"ץ "כי אין בנמצא כלי אכיפה מוכנים על המדף", ושעמדת הממשלה היא שבעצם אי אפשר לעשות כלום בלי חקיקה של הכנסת. במילים עממיות, מזכיר הממשלה ביקש לעדכן את בג"ץ שהממשלה משתינה על הצו, ושהיא לא מתכוונת לעשות כלום ולהפוך את פסק הדין לחסר משמעות אופרטיבית.
לכן, נאלצה היועמ"ש להודות בפני בג"ץ, תמונת המצב היא ש-"נכון לעת הזו, כשלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין שקצב לממשלה 45 ימים לגיבוש מדיניות ממשלתית לעידוד גיוס משתמטים, טרם חלה התקדמות כלשהי בגיבוש המדיניות הממשלתית".
ומה הכי מעצבן? שאגף התקציבים הכין מסמך ובו רשימת צעדים *שניתן* ליישם גם בלי חקיקה, ואשר הצפי הוא שמימושם יתמרץ משתמטים להתגייס לצה"ל – אבל משרדי הממשלה השונים פשוט לא עושים כלום. וזה מבלי לדבר על כך שהאמור באותו מסמך הוא רק קצה הקרחון וניתן "בטווח הזמן הקרוב להרחיב עוד יותר את סל הסנקציות ושלילת ההטבות" מהמשתמטים.
אבל זה פשוט לא קורה. זה לא קורה, כי בפועל הממשלה פשוט לא מוכנה לקיים את פסק הדין של בג"ץ, מן הסתם בשל שיקולים פוליטיים-קואליציוניים.
אם לא תהיה דחייה של הרגע האחרון, הדיון שעליו החליטו השופטים בסוף חודש ינואר – אמור להתקיים ביום ראשון, 1.3.2026. להערכתי, הפעם אנחנו נראה את שופטי בג"ץ, כולל את השופטים בעלי המזג השיפוטי הנוח בדרך כלל (למשל, סולברג) – תקיפים כפי לא היו מעולם. אין שום סיבה להניח שהזלזול המופגן של הממשלה בפסק דין של הרכב שופטים מורחב יתקל בתגובה מנומסת.
השאלה הגדולה היא האם השופטים גם יכריזו באופן ברור שהממשלה מפרה ברגל גסה את פסק הדין, ובעצם נוקטת מעין "סרבנות אפורה": היא לא מצהירה שלא תקיים את פסק הדין, אלא פשוט לא מקיימת אותו בפועל.
ב-"סיבוב" הקודם של הפארסה הזו, אי שם ב-12.1.2026, כתבתי שאנו נמצאים על סף התהום. על סף המשבר החוקתי. באופן מעשי, המשבר החוקתי כבר כאן במלוא עוזו, כי בג"ץ הורה לבצע משהו, הייעוץ המשפטי לממשלה וגופים נוספים מנסים לקיים את הוראת בג"ץ, וגופים ממשלתיים אחרים פשוט מתעלמים.
הדבר האחרון שנותר הוא להציף את המשבר החוקתי מעל פני המים, כך שיהיה גלוי לעיניי כל. האם, בחלוף חודש וחצי, זה יקרה ביום ראשון? נמתין ונדע.
