פרט ליריב לוין, הפוליטיקאי שאולי מזוהה יותר מכל עם מהלכי הממשלה והקואליציה נגד מערכת המשפט – הוא מיודענו שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט.
אז אחרי שפירקנו את המוטיבציות האמיתיות של יריב לוין – בואו ננסה לעשות את אותו מהלך לגבי רוטמן.
ובמקרה של רוטמן, זה הרבה יותר פשוט מלוין – משום שהוא פוליטיקאי הרבה פחות משופשף, שאפילו לא מתאמץ להסתיר מה מניע אותו.
הרי יש שתי נקודות מוצא בסיסיות:
האחת, עניינית ומקצועית, היא כזו שלא מניחה הנחות, אלא אומרת – בואו ננסה לבדוק מה קרה, ונעשה מה שאפשר כדי לגלות את האמת.
והשנייה, פוליטית ומוכוונת, היא כזו שיורה את החץ – ואז מסמנת סביבו את המטרה, כך שהחקירה תפגע בול.
כל מה שצריך לעשות כדי להבין מה הגישה של רוטמן, כלומר האם הוא מחפש ירידה לחקר האמת או שהוא כבר הגדיר את "האמת" מראש ורק מחפש דרך להגיע אליה – זה פשוט לקרוא מה הוא אומר.
יום למחרת פסק הדין של בג"ץ, בתאריך 17.11.2025, רוטמן התראיין ב-"קול ברמה" והכריז: היועמ"ש היא עבריינית, וצריך לפתוח נגדה בחקירה ולהעמיד אותה לדין.
כלומר, רוטמן לא צריך ראיות. הוא כבר יודע מה התוצאה "הנכונה" של חקירת הפרשה. מבחינתו, כבר הוכח שהיועמ"ש ביצעה עבירות פליליות.
באותו יום הוא התראיין גם ב-"גלי ישראל", קבע שהיועמ"ש ביצעה עבירה פלילית בעצם זה שהיתה מעורבת בראשית החקירה, והכריז חגיגית שאנו חוזים בסיום דרכה של היועמ"ש, ש-"טוב תעשה אם כמו רונן בר היא תבין את הרמז ותלך הביתה".
גם הפעם – רוטמן לא ממש התאמץ להסתיר מה התוצאה שהוא מחפש.
נדלג לאתמול, לאחר הצו הארעי שהוציא נשיא בית המשפט העליון.
רוטמן, בדרכו המעודנת, השתולל וקבע שעמית "משבש את החקירה", שהוא ״שותף לפשע… שותף בהפקרת חיילי צה"ל, ושותף בהעדפת האינטרס שלו ושל חבריו על פני האינטרסים של מדינת ישראל״.
מזל שהוא לא קרא לו ״בוגד״ ו-״אויב״, וזהו.
אבל נעזוב את שפת הביבים של רוטמן מוכה השנאה הפתולוגית, שאינה שונה במאומה מהדימויים שבהם השתמשו גרועי התועמלנים האנטישמים בהיסטוריה.
במקום זה, בואו ננסה להבין על מה רוטמן מדבר – מה בדיוק "שובש" בעקבות הצו שהוציא הנשיא עמית? האם עמית מנע בדרך כלשהי את התקדמות החקירה בפרשה?
ובכן, התשובה היא לא. חקירת המשטרה נמצאת בעיצומה, ושום דבר לא מעכב אותה, משבש אותה או מסכל אותה.
כל הדיון שהיה בבג"ץ הוא לא על השאלה האם לחקור, איזה גוף יחקור, ואת מי הגוף הזה יחקור – אלא מי יהיה הגורם המשפטי שילווה את החקירה, ויסייע למשטרה.
אז למה רוטמן כל כך משתולל?
ובכן, כי כל עוד אין גורם משפטי שמלווה את חקירת המשטרה, מי שמקבלת את ההחלטות היא כמובן המשטרה עצמה.
היות שבחקירה הזו מעורבים הדרגים הבכירים ביותר, כולנו מקווים שההחלטות גם מתקבלות באופן מושכל ומקצועי.
אבל רוטמן הרי לא מחפש החלטות כאלה. הוא רוצה שתתקבל החלטה מסוימת.
מה שרוטמן רוצה שיקרה זה ששותפו לדרך, יריב לוין, יצליח למנות גורם משפטי "נוח" שילווה את החקירה, וכמובן יגיע למסקנה שאין מנוס אלא לפתוח בחקירה פלילית נגד היועמ"ש. הרי רוטמן כבר החליט שהיא עבריינית, פושעת וחייבת לעמוד לדין.
"החשש" של רוטמן הוא שהמשטרה לא תחשוב שזה המצב.
ורוטמן גם יודע היטב שלפחות כרגע – אין שום הצדקה לפתוח בחקירה פלילית נגד היועמ"ש, מה שכמובן יביא לדרישה בלתי מתפשרת מצד הממשלה והקואליציה להדיח אותה מתפקידה.
הרי אם היתה הצדקה לכך, כלומר אם יש ראיות שמקימות חשד נגד היועמ"ש – שום דבר לא מונע מהמשטרה לזמן אותה לחקירה.
זאת אומרת, שהצו שהוציא עמית לא ״משבש את החקירה״.
הוא פשוט ״משבש״ את החזון של לוין ורוטמן לשבש אותה, באמצעות השתלטות פוליטית – שאז תתקבלנה ההחלטות שרוטמן כבר ״יודע״ שהן ההחלטות ״הנכונות״ שצריך לקבל.
ומה שהכי מגוחך בעניין של רוטמן, זה הרצון הפתאומי שלו בהתערבות של גורם משפטי.
למה אני מתכוון?
כאמור, עקרונית אין שום הכרח שחקירת המשטרה תלווה על ידי גורם משפטי.
המשטרה יכולה פשוט לחקור כהבנתה – ואז להעביר את התיק לבחינת הפרקליטות, על מנת שזו תחליט האם להגיש כתבי אישום (וכדאי לדעת שהמניעות של היועמ"ש מסתיימת לכל המאוחר כאשר החקירה מסתיימת).
בעיקרון, שמחה רוטמן, אדם שמתעב "משפטנים" תיעוב עמוק וחשוך מרפא – אמור היה פשוט להניח למשטרה לחקור, לאסוף ראיות, ולהעבירן לבחינה משפטית.
הרי אם יש משהו שהאיש הזה סולד ממנו, זה ממעורבות של "משפטנים" בהליכים כלשהם.
ואיך אני יודע שזה מה ששמחה רוטמן חושב? תודה ששאלתם.
רק בשבוע שעבר, ואחרי דיונים רבים, רוטמן שיגר למליאת הכנסת, להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, הצעת חוק שמתקנת את החוק לגבי עבירה של הסתה לטרור.
בין השאר, התיקון הזה נועד לבטל את האמור בהנחיית פרקליט המדינה 14.12 לפיה פתיחה בחקירה בחשד לביצוע עבירת הסתה – מחייבת אישור של הפרקליטות.
הרציונל שמאחורי ההנחייה הוא שפתיחה בחקירה בעבירה כמו הסתה היא החלטה בעלת רגישות מיוחדת, בשל החשש מפני פגיעה בחופש הביטוי.
לכן, ולהבדיל מעבירות פליליות "רגילות" – המשטרה לא פותחת בחקירה כזו על דעת עצמה, וצריך שגורם משפטי בכיר יבחן את הדברים ויאשר זאת.
נשמע לכם מוכר?
כן, זה בדיוק אותו רציונל לגבי ליווי החקירה ב-"פרשת הפצ"ר" – רוצים שיהיה פיקוח של גורם משפטי בכיר יחסית, ולא חקירה, כדי שהחלטות רגישות יתקבלו באופן הכי מבוקרשאפשר.
אלא שבמקרה של הסתה לטרור – העמדה של רוטמן היתה שונה ב-180 מעלות, והוא עשה הכל כדי לבטל את המעורבות המשפטית.
מבחינת רוטמן, ההנחייה הזו, לפיה צריך פיקוח משפטי על החלטות המשטרה – היא "בלתי חוקית", והוא רוצה שהמשטרה, ורק היא, תחליט לבדה ולפי שיקול דעתה. עד כדי כך, שהוא כאמור טרח להביא למליאת הכנסת הצעת חוק בנושא, שתאפשר למשטרה לזמן לחקירה את מי שהיא רוצה, בלי אישור של אף אחד.
אז מה פתאום ד"ר שמחה, שהטיף בלהט נגד מעורבות משפטית בחקירת משטרה אחת – הופך פתאום למיסטר רוטמן, שחושב שעצירת ליווי משפטי בחקירה משטרת אחרת היא בגדר "שיבוש", "הפקרת חיילי צה"ל" ושאר סופרלטיבים?
התשובה, כמובן, היא שהפעם לרוטמן וללוין יש יכולת חד-פעמית לבחור את הגורם המשפטי.
אז לפתע, חייבים פיקוח משפטי על החקירה, ואי אפשר לסמוך על המשטרה שתקבל החלטות מקצועיות. מה פתאום.
דווקא הפעם, חייבים – אבל פשוט חייבים – לאפשר תיכף ומיד ליווי משפטי, וכמובן רק כזה שנבחר בפינצטה על ידי לוין.
מעניין מה ההחלטה שרוטמן מצפה שהגורם המלווה הזה יקבל. יש לכם רעיון?
