אתמול הודיע דוידי בן ציון, מועמד ברשימת "עמך ישראל", על פרישתו מהמרוץ לכנסת. כביכול, הפרישה נעשתה על רקע מצבה של המפלגה בסקרים, אבל בפועל היא נבעה מהקמפיין הביביסטו-סמוטריצ'י, שמופנה כלפי כל המתמודדים במפלגתו של וינטר.
הקמפיין הזה לא מופנה כמובן רק כלפי המתמודדים עצמם, אלא גם, ואולי בעיקר, כלפי בני משפחתם.
אפשר כמובן לתהות מדוע הקמפיין הזה, שמן הסתם מקורו במיינסטרים של הגוש הביביסטי, מתקבל בכזו שלווה – להבדיל מנהי התעמולה הבלתי פוסק כאשר מישהו הדביק מדבקות סמוך לבית הספר של ילדיו של אמיר אוחנה, או כאשר צעקו על שיקלי ליד ילדיו, או אפילו סביב "המצור על המספרה" שהפך לאירוע גבורה מיתולוגי בסדר גודל של מצדה.
אבל פוליטיקה היא עסק מלוכלך. מי שנכנס לתוך המדמנה הזו, בטח בעידן הביביזם, יודע לאן הוא נכנס. וניתן להניח, שהאנשים המתועבים שנתניהו מעסיק כבר מכינים את הקמפיין נגד מי שהם מזהים כחוליות החלשות ברשימות ישר!, ביחד וישראל ביתנו.
ואחרי שכולנו גילינו אמפתיה כלפי בן ציון, שהשלטים שניתלו ביישוב מגוריו שברו אותו את משפחתו – ניסיתם אולי לחשוב עבר על ממלאי תפקידים ממלכתיים, שלא בחרו להיכנס לעולם הפוליטי, ושכל חטאם הוא שהם מעזים לבצע את תפקידם בשירות הציבור?
אתם זוכרים איזה קמפיין של שפיכת רעל, חסר כל גבולות, התנהל ומתנהל פה כבר שנים כלפי אביחי מנדלבליט? שי ניצן? רוני אלשיך? ליאת בן ארי? יהודית תירוש? הדס קליין? גלי בהרב-מיארה? אסתר חיות? יצחק עמית?
אתם מודעים ללחץ – שלא מבייש את הגרועים שבארגוני הפשיעה – שהופעל על העדים ב-"תיקי האלפים"? אתם חושבים שסתם ככה כל מיני עדי מפתח, בלי לציין שמות, חוו פתאום "הארה" והחליטו לשפץ את גרסתם – ואז, בצירוף מקרים מדהים ומופלא, מצאו את עצמם עם ג'וב מפנק?
מהביביסטים השפלים, שאין להם שום גבולות – כבר מזמן אין לי ציפיות. עמית סגל, אילה חסון, כנרת בראשי ושות' לא יהססו לחטט בכל פח זבל כדי למצוא איזשהו רפש על מנת להמשיך בקמפיינים נגד אנשים שבמשך עשרות שנים שירתו את מדינת ישראל ואזרחיה, ואז גילו שאם לשרת את הציבור פירושו לא לשרת את בנימין נתניהו – אז פתאום הופכים לאויבי האומה.
אבל מהמחנה "שלי", מצד אנשים שיש להם ביקורת על כל ממלאי התפקידים הללו – דווקא יש לי ציפייה. מכם, אני מבקש להתבונן על דוידי בן ציון, ולנסות לחשוב מה עבר ועובר על מנדלבליט, ניצן, בהרב-מיארה, עמית וכו' במשך שנים ארוכות, שבהן הם נתונים לטרטור בלתי פוסק של הכפשות נגדם, שמתארות אותם כבוגדים, קושרים, דיקטטורים, מושחתים, עבריינים ומה לא.
אתם לא חייבים להסכים עם כל החלטה שלהם. אבל אחרי שכמה שלטים שברו את רוחו של דוידי בן ציון, שעשה דבר או שניים בחיים שלו – אולי כדאי בכל זאת להעריך את העמידה האיתנה שלהם?






