זה נכון שיש פסק דין של בית המשפט העליון אשר דן בשאלה האם נבחר ציבור רשאי לחסום חשבונות ברשתות החברתיות, ובו נקבע שהחסימה היתה בניגוד לדין.
עם זאת, בפסק הדין הזה *לא* נקבעה הלכה גורפת, והודגש בו כי מוטב שהנושא יוסדר על ידי המחוקק (ראו בשרשור👇).
כלומר, כפי שזה לא נכון לטעון ש-״הדמוקרטים״ הפרו פסק דין כשמנעו מערוץ 14 לסקר את הפריימריז – כך זה לא נכון לטעון שנתניהו מפר את פסק הדין בעניין חסימות ברשתות החברתיות. בשני המקרים, לא מדובר בפסיקה עקרונית, אלא בהכרעה קונקרטית, שתחומה לנסיבות ספציפיות.
יש אגב עתירה נוספת תלויה ועומדת, שהגישה דנה כשדי נגד גדעון סער, שבה יש ניסיון ״למנף״ את הפסיקה הספציפית להלכה עקרונית.
זה כבר דיון ציבורי.
וזה לא תחום המומחיות שלי, אבל אם נתניהו (או התועמלנים שסביבו) החליטו לצאת בגל חסימות של חשבונות ״אופוזיציוניים״ – כנראה שהדבר מלמד על כך שהקמפיין שלהם מתמקד, שוב, בשילהוב הבייס, ולא בניסיון להחזיר מצביעים שעברו לגוש הדמוקרטי.
הרי חסימות כאלה, בטח של יוזרים ״גדולים״, פוגעת בטראפיק האורגני. כלומר, נתניהו במודע פוגע ביכולת שלו להפיץ את המסר בקרב מתנגדיו או ״המתנדנדים״ – ומתמקד בלשכנע את המשוכנעים.
