אז על מה מדובר?
כמו שכולכם יודעים, יריב לוין, שלמרבה הצער מכהן כשר המשפטים של מדינת ישראל, לא מנסה לקדם את מערכת המשפט, שעליה הוא אמון.
במקום זאת, הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי לפגוע בה, ואם אפשר גם לשתק אותה או לפחות להקשות עליה כמה שיותר – מה טוב.

לוין עושה זאת בשלל דרכים, כמו למשל העתירה שהתבררה ביום רביעי שעבר, שעניינה אי-מינוי שופטים לתפקידי נשיא וסגן נשיא של בתי משפט מחוזיים, וכן מינויים דומים, *שאינם* דורשים את כינוס הוועדה לבחירת שופטים. בעתירה הזו אנו ממתינים לפסק הדין של בג"ץ, שכמובן יקבל את העתירה, וכנראה גם יכתוב דברים קשים מאוד כלפי לוין.
חוץ מזה, לוין גם נמנע ככל יכולתו מכינוס הוועדה לבחירת שופטים, שהיא הגוף – כפי שעולה משמו – שבוחר שופטים לערכאות השיפוטיות השונות.
כזכור, לוין רצה תחילה לשנות את הרכב הוועדה, כך שלקואליציה יהיה בה רוב אוטומטי, ובתחילת הקדנציה שלו הודיע שלא ימנה אף שופט לפני כן.
כאשר "הרפורמה" שלו נתקעה, הוא ניסה להמשיך ולהימנע מבחירת שופטים חדשים, ולעזאזל אזרחי מדינת ישראל. ואז הגיע עתירה נגדו, וגם טבח ה-7.10, ולוין הואיל בטובו לשחרר את הפקק. קצת.
זה קרה בראשית שנת 2024, אז הוועדה התכנסה ובחרה עשרות שופטים.
אלא שבראשית שנת 2025 קרה מאורע מצער נוסף, והשופט יצחק עמית נבחר – על אפו ועל חמתו של לוין – לנשיא בית המשפט העליון. המאורע הזה גרם ללוין לפתוח ב-"ברוגז" חדש, שנמשך עד עצם היום הזה.
כאמור, החרם הזה בא לידי ביטוי בשלל דרכים – גם באי-איוש תפקידים כמו נשיאי בתי משפט מחוזי, וגם באי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים.
והעתירה של מחר עוסקת, כאמור, בוועדה לבחירת שופטים, שלא מתכנסת כבר שנה וחצי, מאז שעמית נבחר לנשיא, ואף על פי שבתי המשפט פשוט קורסים ממחסור בשופטים. מבחינת לוין, "המערכת" הלכה נגדו, בחרה בעמית לנשיא, אז הוא ינקום בכולם וילמד את כולנו לקח. תחליטו אתם אם זה יותר ילד בגן חובה או יותר מאפיונר.
במרוצת העתירה, וכאשר לוין הבין שהוא הולך – שוב – להפסיד, הוא ניסה למזער נזקים והכריז ברוב טובו שהוא ימנה שופטי נוער, משפחה ותעבורה (שלא במפתיע, שלושת התחומים שהכי פחות "מפריעים" לו).
אבל שופטי שלום ומחוזי (ובטח עליון, אבל זה לא חלק מהעתירה) – הוא לא מתכוון למנות. הפגיעה בכל אחת ואחד מאיתנו, לא מאוד מדאיגה אותו. העיקר שמערכת המשפט תסבול.
הדיון מחר הוא, כאמור, הדיון השלישי בסדרה, אחרי שבדיון הראשון הוצא צו על תנאי, ובהמשך השופטים הוציאו החלטות שכללו רמזים בעובי של פיל לגבי דעתם בעניין.
אלא אם כן יתרחש משהו מאוד מפתיע, ללוין – שמיוצג על ידי ציון אמיר (היועמ"ש תומכת בקבלת העתירה) – לא יהיו תשובות מסעירות, והוא ישוב וימלמל קלישאות על "הסכמה רחבה", פגיעה בסמכויות השר וכו'.
בהנחה שלא יהיו הפתעות, אנו צפויים, במידה רבה, לשידור חוזר של מה שקרה ביום רביעי:
השופטים יבהירו ללוין ולעו"ד אמיר שהמצב שנוצר הוא בלתי נסבל, ושהתירוץ של רצון ב-"הסכמות רחבות" הוא מגניב, אבל מה לעשות שלא הושגו הסכמות כאלה. וכאשר אין הסכמות – צריך לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, שתצביע על המועמדים השונים, ומי שיזכה ברוב יבחר לשופט.




מה שעוד צפוי להיות "על השולחן" זה לוח הזמנים:
לכולם ברור שלוין מנסה למרוח את הזמן, להגיע לתקופת הבחירות, ואז להגיד – זהו, אי אפשר לבחור שופטים עד שלא תושבע ממשלה חדשה. לאורך הדרך, השופטים ניסו לתת ללוין מוצא של כבוד, ולהחליט בעצמו מתי ואיך הוא רוצה לכנס את הוועדה.
אבל לוין התחמק, והבהיר – שוב – שבמקרה שלו אין מנוס אלא לעשות עליו בייביסיסטר. וזה כנראה מה שהשופטים יעשו, וידרשו ממנו להבהיר בדיוק *מתי* הוא מתכוון לפרסם את שמות המועמדים, *ומתי* הוועדה לבחירת שופטים תתכנס ותצביע על המועמדים השונים.
לוין ואמיר ינסו להימנע מלתת תשובות מפורשות, השופטים יתעקשו לקבל אותן – ובדיון מחר, ובהחלטה שתצא לאחר הדיון, נקבל תשובה איך כיפופי הידיים הללו יוכרעו.
(ולא שכחתי שאני חייב לכם שרשור על פסק הדין המאוד חשוב בענייין אסנהיים)
המינויים לעליון תקועים כי צריך לגביהם רוב מיוחס, של 7 מתוך 9 חברי ועדה. לכן, לשלושת נציגי הקןאליציה יש יכולת ווטו, הם משתמשים בה כחלק מרצונם לפגוע במערכת המשפט, ואין מה לעשות לגבי זה (זכותם לא להסכים לכל מועמד ראוי ולהתעקש על ביטון ובקשי).
אם ננצח בבחירות – ואנחנו ננצח – החוק החדש לגבי הוועדה לבחירת שופטים יבוטל. אם הביביזם ינצח, ממילא אפשר לומר קדיש על שלטון החוק, ותהיה השתלטות פוליטית מלאה על מערכות השפיטה ואכיפה, סטייל פוטין.






