בדיוק חמש שנים לאחר אסון מירון, חזרה לחיינו עלילת דם מכוערת במיוחד, שהיה נדמה שכבר נעלמה:
במרכז העלילה, טענה לפיה בג"ץ המרושע הוא שאשם באסון מירון. ואיך לכל הרוחות בג"ץ אשם באירוע שכזה?
הצטרפו אליי לשרשור – ארוך מאוד – אל מחילת הארנב, הבורות והשקרים.
כרקע, צריך להכיר שמתחם קבר הרשב"י במירון היה לאורך השנים מושא להתדיינויות משפטיות אינסופיות, ושבישראל כמו בישראל – נוצרה מציאות שבה כל מיני ארגונים שונים ומשונים השתלטו על אזורים במתחם, ונוצר ברדק ניהולי בלתי אפשרי.
הראשון שהבין שהמצב הזה לא יכול להימשך – היה… היועמ"ש.
היועמ"ש "ניצל" הליך שהתנהל בביהמ"ש המחוזי כדי להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, ולבקש שייקבע הסדר זמני לניהול האתר – שמצד אחד מבקרים בו כמיליון איש בשנה, ומצד שני איננו מנוהל.
במאי 2008 ביהמ"ש העליון קיבל את עמדת היועמ"ש והקים, כהסדר ביניים, גוף שנקרא "ועדת החמישה".
בגדול, בית המשפט העליון (גרוניס, נאור, חיות) קבע שכל אחד מארבעת ההקדשים המרכזיים במתחם, כלומר חמשת הארגונים שהתקוטטו על השליטה וההחזקה, ימנה נציג מטעמו – והחבר החמישי, שיהיה גם יו"ר הוועדה, יהיה נציג המדינה.
וכך, בהחלטה קטנה ונשכחת, הוקם הגוף שבעצם מנהל את המתחם עד היום.
בדצמבר 2008, כחצי שנה לאחר אותה החלטה – פורסם דו"ח חריף של מבקר המדינה.
המבקר קבע כי האופן שבו הממשלה פועלת ביחס למתחם קבר הרשב"י אינו תקין, גורם לפגיעה באתר, *מסכן* את המבקרים במקום, ועוד.
לכן, צריך לבחון אפשרות להעביר ניהול המקום לגורם מרכזי אחד, מטעם המדינה או בפיקוחה.
בעקבות הדו"ח, ממשלות ישראל יצאו למהלך גרנדיוזי – הפקעת המתחם.
בגדול, "הפקעה" פירושה שהמדינה נוטלת בכפייה זכויות במקרקעין, ומעבירה את הבעלות לעצמה, תמורת פיצויים. לא צריך להיות משפטן כדי להבין שהליך כזה הוא תמיד מורכב, ושהפקעה של משהו כמו מתחם קבר הרשב"י היא אירוע משפטי ענק.
מכל מקום, בדצמבר 2013 שר האוצר לפיד חתם על צו ההפקעה.
מי שהתנגדו נחרצות להפקעה היו, כמובן, גורמים בציבור החרדי. לפיכך, ושלא במפתיע, בראשית שנת 2014 הם הגישו עתירות נגד צו ההפקעה.
אלא שהמדינה גררה רגליים. בשנת 2015 לבג"ץ נמאס, והוא הוציא צו על תנאי – וקבע דיון לינואר 2016.
בין לבין, התרחש אירוע פוליטי משמעותי – במאי 2015 הושבעה ממשלת נתניהו הרביעית. בניגוד לממשלה ולקואליציה הקודמות, שבה החרדים לא היו חברים ("ברית האחים", זוכרים?) – הפעם המפלגות החרדיות היו גם היו חלק מהממשלה ומהקואליציה.
העובדה הזו הביאה, כמובן, לשינוי משמעותי בעמדת המדינה.
אחרי אינסוף דחיות נוספות מצד המדינה, באפריל 2016 התקיים סוף סוף הדיון בעתירות. בסופו, ובעקבות הערות השופטים, "עלתה אפשרות לקדם הידברות בין הצדדים על מנת לנסות ולבנות מודל ניהול שיופעל בשלב ראשון כמודל ניסיוני חלף מימוש ההפקעה".
חודש לאחר מכן – בג"ץ קצב 60 ימים להידברות.
60 הימים הללו הפכו לשנתיים, שבהן הדברים לא ממש התקדמו.
לכן, בג"ץ קבע דיון נוסף בעתירות, שהתקיים בספטמבר 2018, בו הודיעו המדינה והעותרים שהם "מסכימים כי ימוצה ניסיון גישור במחלוקת, על רקע המתווה שהיה נושא למשא ומתן ביניהם".
בחלוף שנה ורבע נוספות, בינואר 2020, הגישור הסתיים.
ביום 27.1.2020, ולאחר דיון נוסף בפני בג"ץ, הצדדים, כולל המדינה, הסכימו לקבלת את הצעת המגשר, בתיקונים קלים שהציעו השופטים – ונחתם הסדר זמני, לתקופה של שלוש שנים.
לפי הסדר זה, ועדת החמישה תמשיך לנהל את המתחם, "והיא שתפעל לתקן את הליקויים הרבים באתר" וכן "לסלק פולשים מהמקום".
שימו לב, שההסדר *הזמני* נקבע מראש לתקופה של עד שלוש שנים, ויבוא חלף ההפקעה, "תוך שהמדינה הבהירה כי היא שומרת על זכותה לחדש את ההפקעה אם יתברר שההליך אינו מיושם במהלך התקופה האמורה".
התחנה הבאה בזמן היתה, למרבה הצער, אסון מירון – שהתרחש ביום 30.4.2021, ובו נספו 45 בני אדם.
האסון התרחש, כזכור, בזמן כהונתה של "ממשלת החילופים" של נתניהו וגנץ. הממשלה הזו לא הקימה ועדת חקירה לבדיקת האסון – ומי שכן עשתה זאת היא "ממשלת השינוי" של בנט ולפיד, שהחליטה על הקמת הוועדה ביום 20.6.2021, שבוע לאחר הקמתה.
תיכף נגיע לדו"ח הוועדה, אבל בינתיים תזכרו עוד משהו.
מה שעליכם לזכור הוא שבדצמבר 2022 הושבעה הממשלה הנוכחית, שהמפלגות החרדיות הן – כידוע – חלק מהקואליציה שהקימה אותה. וגם הפעם, לשינוי הפוליטי היתה משמעות גדולה בהקשר של התנהלות המדינה במתחם קבר הרשב"י.
כעת, בואו נדבר בקצרה על דו"ח ועדת החקירה הממלכתית, שפורסם במרץ 2024.
הדו"ח הזה כלל המלצות אישיות חריפות מאוד בנוגע להתנהלותו של אחד בשם בנימין נתניהו, שכיהן כראש הממשלה בזמן האסון, וגם ב-12 השנים שקדמו לו.
בגדול, הוועדה מצאה שנתניהו ידע על הליקויים הרבים והקשים באתר, ולכל הפחות היה עליו לדעת – והוא לא פעל באופן מספק, במסגרת תפקידו, כדי לתקנם.
יש לציין, שנתניהו ניסה "להתחבא" מאחוריי עניין ההפקעה, כלומר שההפקעה נעצרה בשל ההליך המשפטי בבג"ץ.
הוועדה דחתה את הטענה הזו וקבעה ש-"אי הפקעת האתר לא מנעה את המשך הטיפול בכל הנדרש מבחינת ניהול האתר ושיפור מצבו", אלא להיפך – "חייבה טיפול ופיקוח הדוק ונחרץ יותר על ניהול האתר".
לצד המסקנות האישיות נגד נתניהו ואחרים, הוועדה העבירה שורה של המלצות מערכתיות.
ההמלצה החשובה ביותר, שניתנה בדעת רוב, היתה לחדש את היוזמה הממשלתית להפקיע את המתחם:
מסתבר, שבספטמבר 2022, כלומר עדיין בזמן כהונת ממשלת השינוי, וכשנה וחצי אחרי האסון – אותה ממשלה חידשה את היוזמה.
ביוני 2023, כלומר חצי שנה לאחר השבעת הממשלה הנוכחית – הונחה בפניה המלצה אופרטיבית לחידוש הליכי ההפקעה, שבה נכתב כי "כל גורמי הממשלה המקצועיים שעסקו בנושא סברו שהדרך הנכונה לנהל את האתר היא באמצעות חידוש הליך ההפקעה, כך שהבעלות תעבור למדינה והיא תנהל אותו בהתאם לסמכותה".
במסגרת דיוני הוועדה, נתניהו הצהיר "כי הוא יקבל את כל ההחלטות הנחוצות לקידום הליך ההפקעה", ואפילו אריה דרעי "עמד על נחיצות ההפקעה כדי לממשל את סמכויות הניהול באתר".
ועד כאן, למעשה, השתלשלות האירועים העובדתית.
כעת, בואו נבין מה בעצם קרה לאורך השנים, ולמה המתחם לא הופקע.
ראשית, עיניכם הרואות שדווקא "המשפטנים" הרשעים – ולא שרי הממשלה הגיבורים – הם שהתעוררו ראשונים, והבינו שמה שקורה במתחם קבר הרשב"י עלול להוביל לאסון.
עד שהיועמ"ש פנה לביהמ"ש העליון בשנת 2008 לא קרה כלום, וביהמ"ש העליון הוא שניסה לעשות קצת סדר באמצעות מנגנון "ועדת החמישה".
זה נכון שבדצמבר 2013 שר האוצר דאז לפיד – בממשלה שלא נשענה על הסיעות החרדיות – חתם על צו להפקעת המתחם. אלא אם כן אתם תועמלנים מטעם, ברור לחלוטין שמהלך כזה, גם לאחר החתימה על הצו, הוא כזה שנמשך שנים ארוכות.
זו לא הפקעה של איזה שטח חקלאי. זו הפקעה סבוכה להחריד של מתחם מקודש.
כך שזה גם נכון שהעתירות לבג"ץ עצרו – זמנית – את הליך ההפקעה. אבל מי שבאמת שינתה את דעתו לגביו היתה *הממשלה*:
כאשר הסיעות החרדיות חזרו לקואליציה בשנת 2015, המדינה החליטה שהיא נסוגה מההפקעה ומסכימה להידברות, שהפכה כאמור לגישור – שהסתיים בהסדר *זמני*, שנחתם בינואר 2023.
הקסם הוא, שנוכח השתלשלות האירועים אנחנו בכלל לא צריכים "לנחש" שממשלה שהחרדים בה – בשום מקרה לא היתה נכנסת לעימות חזיתי עם גופים חרדיים חזקים, ומממשת את הליך ההפקעה.
וכל כך למה?
מעבר לכך שזה עולה מהתנהלות המדינה בעתירות לבג"ץ נגד צו ההפקעה של לפיד – זה זועק שקרה לאחר מכן.
הרי האסון התרחש במאי 2021, ופוצץ לכולנו בפרצוף את האופן הכושל שבו התנהל המתחם. ממשלת נתניהו-גנץ לא הקימה ועדת חקירה, "ממשלת השינוי" דווקא כן – והיא לא חיכתה למסקנותיה, אלא חידשה בעצמה את יוזמת ההפקעה.
אבל כאשר הממשלה הנוכחית הושבעה – ההפקעה שוב נתקעה, ולא קודמה עד היום.
ולמעשה, אם תזכרו בלוח הזמנים, תבינו כמה הטענות נגד בג"ץ הן מגוחכות:
הרי בינואר 2020 הוסכם, בתום הליך גישור ממושך, על השעייה של הליך ההפקעה, לטובת ההסדר הזמני שגובש בעקבות הגישור, וזאת לתקופה של שלוש שנים.
שלוש השנים הללו הסתיימו בינואר 2023, ממש לאחר השבעת הממשלה הנוכחית.
גם אם נניח שבג"ץ הרשע הוא שבלם את ההפקעה – העצירה הזו פקעה מזמן. מה לעזאזל מונע מהממשלה, אם היא כל כך רוצה להפקיע את המתחם, לעשות זאת?
וכזכור, ביוני 2023, לאחר השלמת עבודת המטה שהחלה בימי ממשלת השינוי, ושנתיים לאחר האסון – *כל* גורמי המקצוע המליצו לממשלה הנוכחית לשוב להפקעה.
גם זה לא הניע את הממשלה לעשות שום דבר בנושא. אם כל הסיפור זה ההפקעה, ורק בגלל בג"ץ אין הפקעה – למה הממשלה, אחרי שההסדר הזמני כבר פקע, וכאשר מונחת בפניה המלצה חד-משמעית לחזור להפקעה – לא חוזרת אליה??
ואם כל זה לא מספיק, במרץ 2024 הוגש הדו"ח הסופי של ועדת החקירה הממלכתית.
הפעם, הממשלה כבר לא היתה צריכה ליזום שום דבר. הונחה לפניה המלצה של ועדת חקירה ממלכתית – משהו שעד הממשלה הנוכחית היה נחשב כמעט כהנחייה מחייבת – להפקיע את המתחם.
מאז חלפו *למעלה משנתיים*. הממשלה לא יישמה המלצה מפורשת של ועדת חקירה ממלכתית, ולמעשה אפילו לא החלה ביישום שלה.
אומנם, בדיוני הוועדה, נתניהו ודרעי הצהירו שיפעלו לחידוש ההפקעה. אבל בתכל'ס, ברגע שנתניהו ראה שהדו"ח הוועדה כולל גם מסקנות חריפות כלפיו – הוא הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה (👇), ושום דבר לא נעשה.
אז אם הפיתרון להכל זה הפקעת המתחם – למה הממשלה לא עושה כלום כבר שלוש שנים וחצי?
אני חושב שהאמת כבר ברורה לכולכם:
הסיבה שמתחם קבר הרשב"י לא הופקע, לא אז ולא היום – לא קשורה לבג"ץ. זו לא סיבה משפטית, אלא סיבה פוליטית. שום גורם משפטי לא מנע את ההפקעה.
במציאות, ממשלה שנשענת על החרדים לעולם לא תפקיע את המתחם. הפוליטיקה עצרה את ההפקעה, והיא זו שמונעת אותה מאז.
