בואו נעזוב רגע את האקטואליה, ונדבר קצת על פסק דין ״קטן״ שפורסם בשבוע שעבר בבית המשפט העליון.
במרכז הסיפור: נאשם שהורשע בביצוע עבירות מין קשות בשתי אחיותיו הקטינות.
בערעור, הנאשם זוכה מחלק העבירות – אבל עונשו דווקא הוחמר.
איך זה יתכן?
בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, הנאשם הואשם בביצוע שלל עבירות מין בשתי אחיותיו.
אנחנו נתמקד במעשים שיוחסו לנאשם בנוגע לאחות שכונתה א', אשר בוצעו בשנים 2014-2020, בעת שהנאשם היה בגילאי 14-20 שנה, בעוד א' היתה כבת 6.5-10 שנים.
וכאן צריך לדבר רגע על עבירות מין באופן כללי.
בגדול, כאשר עוסקים בעבירות מין, צריך להבחין בין עבירות של אונס ומעשה סדום, שהן עבירות המין החמורות יותר, לבין עבירות שונות של מעשה מגונה, שנמצאות במדרג חומרה פחות.
ההבדל המרכזי בין העבירות הוא – וסליחה על התיאורים הגרפיים – האם המעשה כלל חדירה באופן המוגדר בחוק, אם לאו.
חוק העונשין קובע שאונס הוא החדרת כל איבר או חפץ לאיבר המין הנשי. במעשה סדום, יש קביעה דומה לגבי פי הטבעת, וכן החדרה של איבר מין – מן הסתם זיכרי – לפיו של אדם.
לעומת זאת, כל סוגי העבירות של מעשה מגונה הן כאלה שכוללות מגע מיני אסור – אבל לא כוללות את אחת מ-"סוגי" החדירות הנ"ל.
ההבדל בין שני סוגי העבירות, כלומר בין אונס ומעשה סדום לבין מעשים מגונים, הוא משמעותי:
בעוד העונש על עבירות חדירה הוא 16-20 שנות מאסר, העונש על מעשים מגונים הוא 3-10 שנות מאסר "בלבד".
כלומר, במסגרת הליך פלילי שעוסק בעבירות מין, עשוי להתקיים לא אחת דיון נרחב בדיוק בסוגיה הזו.
וכל כך למה?
משום שגם אם יש ראיות לכך שנאשם מסוים ביצע מעשים מיניים אסורים – יש לו אינטרס מובהק לנסות ולהטיל ספק בכך שביצע חדירה.
למשל, ההבדל בין מגע ליד או מסביב לאיבר המין הנשי, או בהתאם לגבי פי הטבעת, לבין תחילת חדירה אליהם – הוא לכאורה הבדל של שנים ארוכות בכלא.
והאבחנה הזו, שכאמור קבועה בחוק, יכולה לעיתים להוביל לאבסורד:
כדי שלא להיכנס לתיאורים גרפיים, תארו לעצמכם מעשים מיניים מכוערים וממושכים במיוחד, אבל ללא שום חדירה.
מצד שני, תארו לעצמכם החדרת קצה אצבע לאיבר המין הנשי, ללא הפעלת אלימות.
ברור, שהמקרה הראשון הוא חמור הרבה יותר.
אבל, מבחינת סעיפי החוק "היבש" – העונש על המקרה הראשון יכול להיות רק עד שלוש שנות מאסר, בעוד המקרה השני גורר עונש של עד 16 שנות מאסר.
ואחרי הסוגריים הארוכים הללו, עכשיו אפשר לחזור לסיפור המסגרת שלנו, שבחלקו עסק ב-"מגעים שונים", כך לשון פסק הדין, שביצע הנאשם באחותו א'.
בכתב האישום, יוחסו לנאשם, בין השאר, מעשים שבהם אנס את א' בדרך של החדרת אצבעות לאיבר מינה. העדה המרכזית ביחס לכך היתה כמובן א' עצמה, שאכן העידה בבית המשפט המחוזי.
שלושת שופטי ההרכב בבית המשפט המחוזי מצאו את עדותה של א' כמהימנה, ובהתאם הם הרשיעו את הנאשם במעשי אונס כאמור.
אלא שהנאשם הגיש כאמור ערעור לבית המשפט העליון, ואת פסק הדין כתב שטיין.
שטיין קבע, שהעדות של א' אומנם נמצאה מהימנה – ובכך הוא לא מתערב – אבל גם היתה דלה בפרטים. לפי שטיין, אין ספק ש-א' אכן תיארה מספר מקרים של מגע מצידו של הנאשם באזור איבר מינה, בעת שהיתה ילדה, ובניגוד לרצונה.
אבל, א' לא ידעה לתאר שהנגיעות של הנאשם כללו חדירה לאיבר מינה. במצב דברים שכזה, קבע שטיין, "לא ניתן לבטוח באופן מלא בהרשעת המערער במעשי האינוס האמורים – להבדיל מעשים מגונים חמורים, שללא ספק בוצעו על ידי המערער".
לכן, שטיין זיכה מעבירות אונס – והרשיע "רק" בעבירות של מעשה מגונה.
לכאורה, זיכוי מעבירות יותר חמורות, ותחתן הרשעה בעבירות פחות חמורות – היה אמור להביא את שטיין גם להפחית את העונש. אבל, ובאופן שהוא אולי חסר תקדים, שטיין החליט בדיוק להיפך.
שטיין קבע שעבירות המין הרבות שביצע המערער, בהתחשב בכלל הנסיבות, מחייבות את החמרת העונש שהושת על הנאשם.
לכן, וחרף הזיכוי החלקי – העונש הוחמר מ-5.5 שנות מאסר ל-7 שנים.
אלרון וכבוב הסכימו עם שטיין, וכך פסק הדין ניתן פה אחד. ועד כאן סיפור המעשה.
ולמה פסק הדין הזה חשוב בעיניי?
בעבר כבר כתבתי על הבעייתיות שאני מוצא במילימטרים הספורים שמפרידים בין אונס לבין מעשה מגונה ().
האבחנה החדה הקבועה בחוק, שלפיה חדירה מזערית היא עבירה חמורה פי כמה מאשר מגע וחיכוך, ממושכים ומכוערים ככל שיהיה – היא פשוט לא הגיונית.
ואכן, בפסקי דין משני העשורים האחרונים בית המשפט העליון החל לטשטש לאט לאט את האבחנה הדיכוטומית הזו – לעיתים ביחס להרשעה, והפעם גם ביחס לעונש.
במילים אחרות, לדעתי החשיבות של פסק הדין של שטיין היא בכך שהוא מסרב לקבל את ההנחה המשתמעת מההגדרה בחוק כאילו חדירה היא בהגדרה חמורה הרבה יותר מאשר מעשים מגונים שאינם כוללים חדירה.
זה באמת משנה האם כאשר אח פגע מינית באחותו הוא "רק" ליטף ליד איבר המין, או גם הכניס לתוכו אצבע?
ולכן, יכול להיות שהמסר שעולה מפסק הדין – שלדעתי הוא מסר חשוב – הוא שבתי המשפט צריכים ללכת עוד צעד אחד קדימה בטשטוש הפער שבין אונס לבין מעשה מגונה, כך שהעונש שיושת על נאשם שמורשע בעבירות שכאלה לא יושפע, בטח לא באופן משמעותי, מהשאלה האם מעשיו כללו או לא כללו חדירה.
שיהיה ערב שקט.
קישור לפסק הדין המלא:
supremedecisions.court.gov.il ↗
