ראשית, הטענה כאילו מנדלבליט אמר שאלמלא האישום בשוחד הוא לא היה מגיש את כתב האישום – היא פייק.
זה לא היה, לא נברא, ולא קרה. שקר.
שנית, אי שם בתקופת האבן, כלומר לפני שהחלה כהונת הנצח של בנימין נתניהו כראש הממשלה, כיהן בתפקיד אחד בשם אהוד אולמרט.
הוא התפטר בשלב החקירות נגדו. לפני המלצת המשטרה, לפני שימוע, בטח לפני הגשת כתב אישום – *שלא* כלל אישום בלקיחת שוחד. גם אם נניח שנתניהו "זוכה" מלקיחת שוחד, כתב האישום נגדו עדיין חמור הרבה יותר מזה שהוגש נגד אולמרט, ושבגינו התפטר.
שנים לאחר מכן, בית המשפט המחוזי בירושלים – אותו בית משפט שדן כיום בעניינו של נתניהו – *זיכה* אותו משני האישומים המרכזיים נגדו, כולל האישום ב-"פרשת מעטפות הכסף" שבגינו התפטר.
אגב, גם ב-"תיק הולילנד", שנולד *לאחר* שאולמרט התפטר, הוא *זוכה* בסופו של דבר מהאישום המרכזי שיוחס לו. מה לעשות.
שלישית, ובהתקשר לכך, העובדה שבית משפט מזכה נאשם, או מעיר לתביעה על קושי שיש לה באישום מסוים – היא עניין של יום ביומו.
כאשר מגישים כתב אישום נגד אדם – כל אדם, ודמו של נתניהו אינו סמוק משל אחרים – המשמעות היא שהתביעה סבורה שיש לה סיכוי סביר להרשעה. לא פחות, אבל גם לא יותר.
אם כל זיכוי מכל אישום יהפוך למסע צלב שבו מטורפי שנאה ירוצו עם מקלות מחודדים אחר ראשיהם של פרקליטים ויועמ"שים – התוצאה תהיה שפשוט לא יגישו פה כתבי אישום.
רביעית, כמשפטן – "תיקי האלפים" בוודאי מעניינים אותי. כאזרח, חשיבותם היא כאפר ועפר לעומת טבח ה-7.10.
כך שכל חברי הכת ש-"חוגגים" היום, ודורשים מכל מיני דמויות "לקחת אחריות" על החלטות מקצועיות שקיבלו, ובמקביל עסוקים כבר למעלה משנתיים וחצי במילוטו של מי שנושא באחריות העליונה והמכרעת למחדל החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל, במקום לדרוש ממנו להתפטר ב-8.10 – מוזמנים לשבת על קקטוס.
