כביכול, זהו תרגיל בדימיון מודרך.
תארו לעצמכם שלא היה מדובר בפצ"ר הנוכחית, שכביכול שייכת למחנה הפוליטי שמתנגד לממשלה (כי במציאות המטורפת של מדינת ישראל בשנים האחרונות, כל ממלא תפקיד ממלכתי שמעז שלא להתיישר ב-100% עם הממשלה והעומד בראשה – הופך לאויב האומה).
תארו לעצמכם שהיה מדובר באנשים אחרים, כאלה ש-"צבועים" פוליטית כמי שדווקא תומכים בממשלה.
איך לדעתכם היה נראה השבוע האחרון, שבו מדינה שלמה הסתחררה סביב הדלפת 30 שניות של סרטון לפני שנה ורבע, סביב חיפושי טלפונים וסביב שקרים לבג"ץ?
ובכן, החדשות הטובות הן שלא צריך דימיון מודרך.
קובי יעקובי מכהן בתפקיד בכיר מאוד – הוא נציב שירות בתי הסוהר (מקביל למפכ"ל המשטרה, לרמטכ"ל, לראש שב"כ וכו').
נגד יעקובי יש כתב אישום (בכפוף לשימוע) לפיו הדליף למפקד ימ"ר שי, אבישי מועלם, מידע רגיש על חקירה סמויה שמתנהלת נגדו. נשמע כמו הדלפה חמורה? זה ממש לא הכל.
אתם יודעים במה עסקה החקירה נגד מועלם?
הוא נחשד בכך שפעל במטרה למנוע אכיפת חוק נגד פעילי ימין קיצוני, כדי למצוא חן בעיניי השר הממונה עליו. כלומר, מדובר בטיוח על גבי טיוח, בשחיתות על גבי שחיתות, שנועדה לחלץ את פורעי הגבעות מלתת את הדין על מעשיהם.
ואיך הגיבו אבירי שלטון החוק?
ובכן, באופן תמוה מאוד, השר בן גביר – שלא יודע את נפשו מרוב זעם קדוש כלפי הפצ"ר והיועמ"ש – נתן ונותן ליעקובי ולמועלם גיבוי מוחלט. הוא הבהיר שיעקובי ימשיך בתפקידו, ופטר את כל החשדות נגדו בכך שמדובר ב-"תפירת תיקים".
מועלם, מצידו, הפך כזכור למעין "חושף שחיתויות" אצל אילה חסון.
וכל השופרות הרבים, שלא מפסיקים לדווח לכם על כל נפיחה שקשורה בפצ"ר? הם לא הקדישו לפרשה הזו אפילו חצי אייטם.
חשד שקציני משטרה בכירים, לכאורה בהכוונה פוליטית פסולה, פעלו במשותף כדי למנוע אכיפת חוק על קבוצת אנשים שממש במקרה יקרים לליבו של השר הממונה עליהם – את מי זה מעניין?
נמשיך.
לפני שנה, התפוצצה "פרשת הבילד". בפרשה הזו, כבר יש כתבי אישום, כלומר לא מדובר "רק" בחשדות. ומאחר שיש כתבי אישום, גם יש החלטות שיפוטיות שקבעו שיש ראיות לכאורה לגבי כל מה שנטען בכתב האישום.
זה לא אומר שהנאשמים בהכרח יורשעו, אבל זה כן אומר שממש לא מדובר ב-"תפירת תיק".
על פי כתב האישום, נגד מילואים בשם ארי רוזנפלד, יחד עם יועצי ראש הממשלה – יונתן אוריך, אלי פלדשטיין וישראל איינהורן – הקימו תא ריגול לכל דבר.
בקצה האחד של התא, נמצא רוזנפלד, שגנב מסמכים סודיים מצה"ל. ובקצה השני, היועצים שעשו שימוש במידע הזה, ופירסמו אותו תוך עקיפת הצנזורה.
המטרה של הפירסום לא היתה "ליידע" את נתניהו במידע שכביכול "הוסתר" ממנו – אלא היתה לחולל ספין פוליטי כדי להסיט את דעת הקהל מרצח ששת החטופים ברפיח.
אבל בניגוד להדלפה האיומה של הסרטונים משדה תימן – ההדלפה הזו סיכנה מקורות מודיעיניים, וגם נעשתה כדי לשרת אינטרס פוליטי צר.
תחשבו מה שתרצו על ההדלפה של הפצ"ר – שללא ספק היתה טעות מרה – היא לא נעשתה למען טובתה האישית.
היא נעשתה כדי לנסות להתמודד עם קמפיין תעמולה מטורף נגד אנשי הפרקליטות והמשטרה הצבאית, שבסך הכל עשו את תפקידם, ופתחו בחקירה נגד חיילים שהצטברו נגדם ראיות לכך שהם ביצעו עבירות קשות.
לעומת זאת, ההדלפות ל-"בילד" הגרמני לא נועדו לשרת איזו אמת או אינטרס ציבורי. הן נועדו כדי לסייע לאדם אחד – בנימין נתניהו – שמצא את עצמו במצוקה פוליטית. חברי תא הריגול העדיפו לסייע פוליטית לפטרונם, גם אם המחיר הוא פגיעה בביטחון מדינת ישראל.
זוכרים מה היו התגובות למעשים הללו?
פלדשטיין הפך לקדוש מעונה. אלפי משתמשים ברשתות החברתיות שינו את תמונת הפרופיל שלהם ל-"כולנו פלדשטיין", נתניהו הפליג בשבחיו, ומערך התעמולה הזדרז לשיכתוב ההיסטוריה לגבי עבודתו בלשכת ראש הממשלה.
רוזנפלד היה לגיבור לאומי, שלהקת מעודדות ליוותה אותו בבתי המשפט וכששוחרר ממעצר.
איינהורן נותר בסרביה, ואיש לא העלה בדעתו לדרוש ממנו להתייצב לחקירה.
ואוריך? הוא, יחד עם פלדשטיין, הספיק מאז להסתבך גם בפרשת "קטארגייט". בלי קשר לשאלת המשמעות הפלילית של הדברים – מחקירת הפרשה עלה שלצד עבודתו כיועץ של נתניהו, הוא שימש גם כיחצ"ן של קטאר, פטרונית החמאס.
אלא שבצירוף מקרים מדהים, לא זו בלבד שאוריך לא תוייג כבוגד, אלא זכה דווקא לתמיכה גורפת מצד מחנה פוליטי שלם. אפילו אחד מחברי כנסת מהקואליציה לא דרש מנתניהו להתנער ממנו. להיפך – הם חיבקו אותו בחום.
אה, וכמובן שאף אחד לא התרגש מכך שגם אוריך טרח להעלים את תוכן הטלפון הסלולרי שלו.
מעשיה של הפצ"ר, חמורים ככל שיהיו, הם כאין וכאפס לעומת אלה של אוריך. ובפרשת הבילד, שהיא הפרשה החמורה יותר, שבמסגרתה אוריך גם העלים את הטלפון שלו – הוא לא נעצר אפילו לדקה.
אבל ראש ממשלה, שרים, נבחרי ציבור ושופרות – כולם יצאו להגנתו, ותקפו כמובן את מי שמעזים לחקור אותו.
נלך למשהו קצת אחר – לפרשות אפי נוה.
זוכרים? נוה היה ראש לשכת עורכי הדין, והיה, ועודנו, מזוהה פוליטית עם הממשלה הנוכחית.
כאשר נוה נתפס מנסה לרמות את בקרי הגבול בנתב"ג והועמד לדין – מי שהיה לא בסדר זה כמובן שי ניצן, שהעז לאכוף נגדו את החוק. התיק הסתיים בהרשעה, אבל למי אכפת.
ואז, התפוצצה פרשת "מין תמורת מינוי", שבמרכזה שחיתות בקודש הקודשים של מערכת המשפט – בוועדה לבחירת שופטים.
הפרשה הזו כללה כמה חשדות, שהחמור שבהם – אך לא היחיד, כפי שתיכף נראה – הוא חשד לפיו נוה דאג למינויה של אתי כרייף לשפיטה, בתמורה לטובות הנאה מיניות.
זוכרים את התגובות?
באופן מדהים, מה שהפריע לשופרות לא היו החשדות נגד נוה, אלא הפגיעה בפרטיות שלו. הבעיה לא היתה שהוא קידם לשפיטה עורכת דין בינונית ובלתי מתאימה בעליל שלפי החשד פילסה את דרכה באמצעות הסדינים במיטתו – אלא איך הושגו הראיות לכך.
בדיעבד, זה גם מה שחילץ אותו, בעור שיניו, מכתב אישום.
נגד נוה הצטברו ראיות מוצקות, אבל היה ספק האם ניתן לעשות בהן שימוש משפטי. את החשדות נגד כרייף העדיפו לסגור כי היא התפטרה משפיטה.
אבל בדומה לפרשת קטארגייט – במישור הציבורי, השחיתות והסירחון משתי הדמויות הללו מרקיע שחקים. אלא שגם הפעם, התגובה של צד פוליטי מסוים היתה סלחנית.
נוה לא היה איזה פקיד זוטר. הוא היה יו"ר לשכת עורכי הדין, ששלט בה ללא מיצרים.
אבל פתאום, גם הוא וגם כרייף עברו הלבנה. בבחירות האחרונות ללשכת עורכי הדין, המחנה הביביסטו-רוטמניסטי הריץ אותו, הוא בעצמו בחר איזה חומרים מהטלפונים שלו יודלפו לעמית סגל, וכרייף היא מרואיינת מבוקשת.
והיה עוד משהו.
במסגרת חקירת הפרשה, הסתבר שבזמן שנוה וכרייף בחשו זה בזו ובאיך ממנים את כרייף לשפיטה – היה קשר הדוק מאוד, ומוזר מאוד, בין כרייף לבין השופט אלרון, אז עדיין שופט בבית המשפט המחוזי.
בסמוך לשלבים השונים בהתמודדותה של כרייף לשפיטה – היא שוחחה ארוכות עם אלרון.
עוד התגלה, שבמספר מקרים, סמוך לאחר השיחות בין כרייף לאלרון – כרייף שוחחה גם עם נוה. בנוסף, כרייף גם שוחחה עם עו"ד מוטי אלפריח, אחיו של אלרון, שהיה אחד מעורכי הדין שהמליצו לוועדה לבחירת שופטים למנות את כרייף.
ועם כל זה לא מספיק, בין נוה לבין אלרון התקיימו לא פחות מ-330 שיחות.
לימים, אלרון נבחר לבית המשפט העליון – ומי שדחף בכל הכוח למינוי הזה היה כמובן אפי נוה.
אני כמובן לא מטיל דופי ביושרתו של אלרון (ובהחלט מטיל דופי בנוה). אבל סביר מאוד להניח, שאף אחד מכם אפילו לא שמע על "מערכת הקשרים" המאוד מאוד מוזרה ותמוהה הזו בין נוה, כרייף ואלרון.
למותר לציין, שהעובדה שאלרון ואחיו היו בקשר צמוד עם עבריין כמו נוה, ודמות מפוקפקת כמו כרייף – לא גרמה לאף אחד להסס לפני שיריב לוין הריץ בכל הכוח את מועמדותו לנשיאות בית המשפט העליון. פתאום, לא צריך לבדוק, לא צריך לברר, זו לא "עננה" ולא נעליים.
אבל פרגולה? זה כבר סוף העולם.
אפשר להמשיך כך עוד ועוד, אבל הנקודה ברורה.
כאשר מדובר במישהו ש-"צבוע" פוליטית נגד נתניהו, מכונת התעמולה תהפוך אותו לגדול הבוגדים בתולדות ישראל, הקונספירציות ישתוללו וכל המדינה תסוחרר סביב זה במשך ימים אם לא שבועות ארוכים.
אבל כאשר מדובר באנשים אחרים – אנשי שלומה של הממשלה?
לא משנה כמה חמורים החשדות או האישומים – כאשר מדובר באדם שקרוב לליבם, השופרות יבלעו את המקלדת במקרה הטוב, או יתנו לו גיבוי מוחלט במקרה הרע.
להם מותר להדליף, לבגוד, לקחת שוחד, להפר אמונים, לשבש חקירות – והכל יעבור בשקט.
רק חסר שקלמן ליבסקינד יסביר לנו שוב כמה התקשורת שמאלנית.
קישור לכתבה המלאה על הקשרים בין נוה, כרייף ואלרון:
haaretz.co.il ↗
עד החטוף האחרון️
