חלקכם ודאי שמע שאתמול בג"ץ דחה על הסף עתירה נגד החלטת שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן להפסיק את מכירת החשמל מישראל לרצועת עזה.
את חוות הדעת המובילה כתב השופט כשר – אבל את עיקר תשומת הלב הציבורית תפס פסק דינו הקצר של השופט שטיין.
שטיין קבע כי מבחינה משפטית – מדובר בעתירה קלה להכרעה:
ישראל אינה חייבת לספק חשמל לעזה, משום שאיננו נחשבים כ-"כוח כובש" שחייב לדאוג לצרכי האוכלוסיה המקומית (להבדיל, למשל, מהמצב ביהודה ושומרון או המצב בעזה עצמה טרם ההתנתקות), ומשום שחמאס – הריבון בעזה – משתמש בחשמל כנגדנו.
בשולי חוות דעתו הקצרצרה, שטיין הוסיף כי "הספקת חשמל לרצועה נתונה, כל כולה, לשיקול דעתה של הממשלה; ולטעמי, אופן הפעלתו של שיקול דעת כזה אינו שפיט מעיקרו".
כלומר, שטיין (ואחריו גם סולברג) הביע דעה כי סוגיה כמו אספקת החשמל, שהיא שאלה מדינית-ביטחונית מובהקת – היא בעצם לא משפטית.
לפי הדוקטרינה הזו, של היעדר שפיטות, בג"ץ בכלל לא אמור להעביר את ההחלטה תחת מבחני הביקורת השיפוטית – אלא לדחות אותה על הסף.
כפי שלמשפט אין עניין בשאלה האם מלפפון טעים יותר מעגבניה או להיפך, כך אין לו יכולת לבחון החלטות שנמצאות בליבת שיקול הדעת הביטחוני והמדיני של הממשלה.
באופן לא מפתיע, היו מי שקפצו על פסק הדין הקצר הזה, ומיהרו לשבח את שטיין.
וכאן חשוב להדגיש:
בניגוד לשקר שמנסים למכור לכם – בפועל בג"ץ לא התערב, לא מתערב וגם לא יתערב בהחלטות מדיניות-ביטחוניות.
עם זאת, יש מי שמעדיפים הנמקה של "חוסר שפיטות" על פני הנמקה (מעט) מפורטת יותר.
אז איפה ההטרלה? טוב ששאלתם.
בסוף חוות דעתו, שטיין הפנה לפסק דין שלו עצמו, משנת 2018.
גם אז, היה מדובר בדחיית עתירה על הסף, וגם אז העתירה כוונה נגד החלטת ממשלה שעסקה בעניינים אשר "מצויים בליבת שיקול הדעת המדיני והמבצעי של ממשלת ישראל" – ולכן בהחלטה שמטבעה בג"ץ לא מתערב בה.
ומה היתה ההחלטה שנבחנה בשנת 2018, שמכל פסקי הדין בעולם – שטיין הפנה דווקא אליה?
אותה עתירה עסקה בהחלטת נתניהו להעביר מזוודות של מיליוני דולרים במזומן מקטאר לרצועת עזה.
שטיין קבע, בהסכמת מזוז וגרוסקופף, כי בעניינים שכאלה – "ממשלתנו נותנת דין וחשבון לכנסת ולבוחר, ולא לנו".
שלא במפתיע, גם אז היו מי שהזדרזו לברך את בג"ץ על "פסק דין שמרני וחשוב", וציטטו את אמירתו של שטיין לגבי "דין וחשבון לכנסת ולבוחר".
איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים – חמאס השתמש בכסף שהועבר אליו מקטאר, בחסות נתניהו, כדי להתעצם לכדי מפלצת טרור, שביצעה בנו טבח המוני לפני שנה וחצי.
מי שקיבל את ההחלטה ונושא באחריות – הוא כמובן נתניהו. הוא פעל לפי שיקול דעתו המדיני-מבצעי, ולימים הסתבר שההחלטה היתה הרת אסון.
אבל, מעשה שטן:
כשהגיעה העת לתת דין וחשבון, לפתע נתניהו ומלחכי פינכתו – כולל רוטמן שעומד מאחורי הציוץ של התנועה "למשילות" – ממשיכים להאשים את בג"ץ.
וזו, לפחות לדעתי, הסיבה ששטיין הפנה דווקא לפסק הדין בעניין הכסף הקטארי:
באופן עקבי, בג"ץ לא מתערב בהחלטות של הממשלה שעוסקות בעניינים של ביטחון, מדיניות ויחסי חוץ.
הממשלה יכולה להחליט מה שהיא רוצה.
אבל, מצופה ממנה גם לשאת באחריות לתוצאות במקום להאשים את כל העולם.
שבת שלום.
מטעמה של התנועה ״למשילות״ נמסרה התגובה העניינית הבאה:
קישורים לפסקי הדין המלאים:
אספקת חשמל לרצועת עזה – supremedecisions.court.gov.il ↗
העברת הכסף הקטארי – supremedecisions.court.gov.il ↗
ומשהו ששכחתי להוסיף לשרשור – הדיווח באתר ״סרוגים״ על פסק הדין בעניין העברת החשמל, שגם בו הובלטה חוות הדעת של שטיין.
