אתמול, בשעה 17:30 לערך, פירסום עמוד הטוויטר של "חדשות 12" ציוץ לפיו בג"ץ הורה לממשלה ולרמטכ"ל להשיב "כיצד ובפני מי נדרש להצדיק את האופן שבו מופעל שיקול הדעת בכל הנוגע לקביעת התנאים לסיום המלחמה ולשחרור החטופים".
והציוץ הקטן הזה עורר מהומה.
לא היה בורג במכונת התעמולה שמכבד את עצמו שלא יצא מגדרו נוכח הציוץ, שממנו השתמע כאילו אוטוטו בג"ץ כופה על הממשלה הסכם לסיום "המלחמה".
גם שר המשפטים לוין, שידוע בהקפדתו על העובדות, מיהר לקפוץ.
אלא שבמציאות, אין שום קשר בין ההחלטה של בג"ץ לבין האופן שבו השופרות פירשו אותה.
אז הנה ההחלטה של כבוב מאתמול, שיצרה את הסערה.
כדי להבין מה כתוב בה, ובעיקר מה לא כתוב בה, צריך לעשות שני דברים, שתועמלנים ושרים מוכי שנאה לא אוהבים לעשות – צריך לא למהר לקפוץ למסקנות מהפוזיציה, אפילו כאשר מדובר בבג"ץ ובשופט ערבי, וצריך גם קצת להתאמץ כדי לרצות להבין עברית.
נתחיל דווקא מעתירה אחרת, שהוגשה לבג"ץ באוגוסט 2024, על ידי בני משפחות חטופים וחללים.
בעתירה ההיא נטען שיש פגם משפטי בכך שההחלטות בנוגע לאופן קיום המשא ומתן לגבי החטופים מתקבלות על ידי ראש הממשלה לבדו, ובהתאם הסעד שהתבקש היה לחייב את נתניהו להביא את הדברים להכרעת הממשלה.
בנובמבר 2024 התקיים דיון בעתירה, ששודר בשידור חי.
לאחר מכן, התקיים גם דיון במעמד צד אחד, ובסופו בג"ץ הוציא פרפרזה לפיה "ההנחיות שניתנו על ידי ראש הממשלה לצוות [המשא ומתן], ניתנו במסגרת מתווים מוכרים שהוצגו ולובנו בפורום המתאים – קרי, קבינט המלחמה / פורום הערכת המצב".
לבקשת המשפחות, בג"ץ לא דחה או מחק את העתירה, אלא הותיר אותה תלויה ועומדת.
בחודש מאי, הוגשה עתירה חדשה, הפעם מטעם מטה משפחות החטופים – וזו העתירה שהגיעה אל שולחנו של כבוב, ושבה ניתנה אתמול ההחלטה.
בעתירה הזו נטען שאופן התנהלותה של הממשלה פוגע בזכויותיהם החוקתיות של החטופים.
לבקשת מטה המשפחות, כבוב העביר את העתירה לנשיא עמית, כדי שזה יחליט האם לצרף את העתירה החדשה לעתירה הקודמת. עמית החליט שלא, והחזיר את העתירה לכבוב.
כבוב החליט שמאחר שהעתירה הקודמת עודנה תלויה ועומדת, אין מקום להמשיך ולברר את העתירה החדשה, וביקש את התייחסות מטה המשפחות.
בתגובה להחלטה, מטה המשפחות הגיש עתירה מתוקנת, שהטענות שנכללות בה הן הרבה פחות "רדיקליות" (תיכף נגיע לזה).
לאחר הגשת העתירה המתוקנת, בתאריך 19.6.2025, כלומר לפני כחודשיים, כבוב הוציא החלטה לפיה יש לשוב ולהשהות את הטיפול בעתירה הזו, עד לסיום הטיפול בעתירה הקודמת.
וכל כך למה?
כבוב קבע, שקודם כל צריך להכריע באיזה הליך מתקבלות ההחלטות לגבי אופן ניהול המשא ומתן, כלומר האם האופן שבו הדברים מתנהלים כיום, שבהם ראש הממשלה נותן הנחיות על סמך "מתווים מוכרים שלובנו בקבינט" הוא חוקי – או שמא יש מקום להורות שההחלטות בנושא יתקבלו בפורום אחר או באופן אחר.
רק לאחר שהשאלות הללו יוכרעו, יהיה מקום לבחון בפני מי יש להצדיק את ההחלטות, אם בכלל.
ומה זאת אומרת "להצדיק"? ובכן, המשמעות היא פשוט למי נותנים דין וחשבון.
לדוגמה, ובהינתן שמי שנותן הנחיות לצוות המשא ומתן זה ראש הממשלה – האם הוא צריך להביא נימוקים להחלטותיו בפני פורום כלשהו?
אבל, כבוב קבע בהחלטתו מיום 19.6, כל עוד יש עתירה שעוסקת בזהות הגורם שמקבל את ההחלטות, ובאופן שבו מתקבלות ההחלטות – אין מקום לעסוק בשאלה למי צריך לתת דין וחשבון על ההחלטות.
ואז, קרה עוד משהו – המשפחות שהגישו את העתירה הראשונה ביקשו למחוק אותה. כלומר, הטיפול בה הסתיים.
בעקבות "מותה" של העתירה הראשונה, העתירה השנייה "קמה לתחייה" – וכך קיבלנו את ההחלטה מאתמול.
אבל מה נקבע בהחלטה הזו, ומה לא נקבע בה?
ובכן, כבוב פתח בכך שאף אחד לא מבקש שבג"ץ יורה לממשלה להסכים להפסקת "המלחמה" בתנאים כאלה או אחרים. מי שתחליט על כך היא כמובן הממשלה, ורק היא.
מה שמטה המשפחות כן ביקש הוא שהממשלה תספק "הצדקה" למדיניותה בנוגע למשא ומתן ביחס לחטופים, כדי שזו תעמוד למבחן הציבור.
בהתאם, כבוב הורה לממשלה להגיש "תגובה ממוקדת, שעניינה בשאלה כיצד ובפני מי נדרש להצדיק את האופן שבו מופעל שיקול הדעת לגבי התנאים לסיום המלחמה ושחרור החטופים".
כלומר, כבוב ממש, אבל ממש, לא קבע, לא התכוון ולא רמז לכך שבג"ץ יקבל החלטות מדיניות עבור הממשלה. זה לא קרה מעולם, וזה גם לא יקרה עכשיו.
כל מה שכבוב קבע זה שהממשלה תתייחס לשאלה בפני מי, אם בכלל, נתניהו צריך לתת דין וחשבון על המדיניות שנקבעה. וכבוב גם לא קבע דבר ביחס לכך.
מטה המשפחות ביקש, כאמור, שנתניהו יספק דין וחשבון לציבור. כלומר, יסביר לנו – האזרחים – מה המדיניות שלו לגבי המשא ומתן.
אבל, שום דבר לא מונע מהממשלה להשיב שבכלל אין אפשרות לעשות זאת בשלב הנוכחי, ושכאשר המשא ומתן יתקדם, ויהיה הסכם על השולחן – הדברים יוצגו בפני הממשלה.
בקיצור, ההחלטה מאתמול היא די כלום.
אם הממשלה חושבת שנתניהו לא צריך לספק דין וחשבון למדיניות שלו לגבי המשא ומתן, או אם היא חושבת שאפשר להסתפק בעדכון של פורומים כמו הקבינט או מליאת הממשלה – אז היא תגיב בהתאם.
ואם נתניהו יחליט, רחמנא ליצלן, לעדכן את הציבור – אז את הציבור.
מבחינה ציבורית, ניתן כמובן לתהות מדוע ראש הממשלה בזמן הטבח ממשיך לקבל החלטות גם למעלה מ-22 חודשים לאחר מכן, ומדוע לא התפטר ונעלם מחיינו.
אבל מבחינה משפטית, מה לעשות, נתניהו עדיין ראש הממשלה, הוא זה שמקבל את ההחלטות, ובג"ץ לא יתערב בכך. אפשר לאהוב את זה, אפשר לא – אבל זה המצב.
