בימים האחרונים נוצר עניין סביב שני אירועים, שכביכול אין ביניהם שום קשר, וששניהם עוסקים בסיטואציה דומה:
ראש רשות במדינת ישראל מתערב באיוש או במינוי של אדם לתפקיד מסוים, במטרה להשפיע על ההחלטה שאמורה להתקבל על ידי הגוף שאליו משובץ אותו אדם.
במה מדובר?
את האירוע הראשון – כולכם מכירים.
מדובר בהחלטה שקיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו להדיח מתפקידו את יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יולי אדלשטיין – ולמנות תחתיו את בועז ביסמוט.
כלומר, מדובר בהתערבות של ראש הרשות המבצעת, שניצל את כוחו הפוליטי כדי לבחוש בעבודתה של הרשות המחוקקת.
התכלית של המהלך הזה גם היא ידועה לכולם:
אדלשטיין לא הודח מתפקידו משום שלא ביצע את מלאכתו נאמנה, חשדות לפלילים, טעמים בריאותיים או כיוצא בזה.
הוא הודח משום שלא הסכים להגיש למליאת הכנסת הצעת חוק שתרצה את המפלגות החרדיות, שמעוניינות בחוק שינציח את ההשתמטות הממסדית הממומנת.
במקומו של אדלשטיין, נבחר כאמור בועז ביסמוט – חבר כנסת בקדנציה הראשונה שלו, שאין לו שום רקורד או ניסיון רלבנטי.
הפרמטר היחיד שהפך את ביסמוט למתאים לתפקיד יו"ר הוועדה החשובה ביותר מבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה – הוא נכונותו למלא כל גחמה של יו"ר מפלגתו וראש הממשלה.
במציאות פוליטית נורמלית, כלומר זו שידענו טרם העשור האחרון, ועדות הכנסת היו גופים בעלי חשיבות ציבורית עצומה, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי ועדת חוץ וביטחון, שהיתה אחד מכלי הפיקוח המרכזיים על החלטות ופעולות הממשלה וגופיה.
וכמובן, שלוועדה הזו יש תפקיד מכריע בנוגע להשתמטות החרדית.
במילים אחרות, יו"ר ועדת חוץ וביטחון הוא אדם שמחזיק בסמכויות פרלמנטריות ובתפקיד חשוב מאוד במארג הדמוקרטי בישראל, ולמעשיו – כמו גם לאלה של הועדה שהוא עומד בראשה – יש השפעה ממשית על חיינו.
במיוחד אמורים הדברים כאשר מאות אלפי משקי בית קורסים תחת נטל המילואים ושאר השלכות המלחמה.
המהלך הזה, שבו אלדשטיין הודח רק כדי למנות דחליל שיגיד "אמן" לכל תכתיב של נתניהו (שמצידו יעשה כל דבר כדי למנוע את שבירת "הברית" בינו לבין החרדים), תוך פגיעה קשה בעיקרון הפרדת הרשויות – לא זכה אפילו למילת ביקורת אחת מצד תומכי הממשלה או הקואליציה.
הצחנה העזה לא חדרה אותם.
לעומת זאת, אותם אנשים ממש – כולל "עיתונאים" וידוענים – יצאו שלשום מדעתם נוכח כל מיני ציוצים ופירסומים כאילו נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, התערב במינוי השופטים אשר ידונו בדיון הנוסף בעניין אופן מינוי נציב שירות המדינה הבא.
לטובת מי שלא הבין במה מדובר, הנה התקציר הדברים:
במאי 2025 התפרסם פסק דין – דרמטי למדיי מבחינה משפטית – שבו נקבע שנציב שירות המדינה הבא צריך להיבחר בהליך תחרותי דמוי מכרז, כך שוועדה מקצועית תראיין את המועמדים, ותמליץ על המתאימים ביותר לדעתה.
זאת, בניגוד לאופן שבו התמנו הנציבים עד כה, שמעשית נבחרו על ידי ראש הממשלה.
הממשלה הגישה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין, והשופט מינץ קיבל את הבקשה – והורה שהדיון יתקיים עד סוף שנת תשפ"ה, כלומר עד 22.9.2025.
החלטת השופט מינץ עוררה את השאלה מי יהיו השופטים אשר יצטרפו לשלושת השופטים שישבו שהרכב "המקורי", ומקובל ששופטים אלה נבחרים לפי הוותק השיפוטי.
מבלי להיכנס לפרטי הפרטים, המשמעות היא שעקרונית אחד השופטים שהיה ״אמור״ לשבת בדיון הנוסף הוא אלרון.
אלא שאלרון צפוי לפרוש משפיטה בתאריך 20.9.2025, ומועד הדיון נקבע ליום 21.9.2025, כך שהוא לא ישובץ לדון בו.
לצורך העניין, נניח שזה היה "תרגיל" מתוחכם של הנשיא עמית.
כלומר, ורק כדי להמחיש את הנקודה, נניח שעמית רצה שאלרון לא יישב בהרכב, ובחש מאחורי הקלעים כך שהדיון יתקיים יום לאחר פרישתו. לכן, במקום אלרון מי שתשובץ להרכב היא כנראה השופטת וילנר.
נשאלת השאלה:
גם תחת ההנחה הזו – איך זה יכול להיות שהדבר הזה בכלל מעניין את הישראלי הממוצע?
אני מניח שלפחות ל-99% מציבור אין בכלל מושג על מה הדיון הנוסף, וספק אם הם בכלל יודעים מי נציב שירות המדינה ומה סמכויותיו. בטח שלא אמור להם אכפת אם בהרכב השופטים יישב אלרון או תשב וילנר.
שלא לומר, שגם אלה שיש להם מושג, אמורים לתהות למה זה כל כך חשוב שהנציב לא יבחר במכרז?
זאת אומרת, שכל "הסערה" סביב הסיפור הזה היא על שיבוץ של אלרון או וילנר, בדיון נוסף סביב משהו שלא מעסיק כמעט אף אחד, ושהמחלוקת בו היא האם הנציב הבא יתמנה על ידי נתניהו, או באמצעות ועדה שתמליץ על המועמדים הטובים ביותר.
אבל, במסגרת הפסיכוזה נגד מערכת המשפט, זה הפך לאייטם לוהט.
לעומת זאת, ההדחה הבוטה והפוליטית של יושב ראש ועדה חשובה מאוד בכנסת, על ידי ראש הממשלה שהוועדה הזו אמורה לפקח עליו, החלפתו בבובה, והכל כדי להעביר חוק שמאוד משפיע על אזרחי ישראל ושעוסק בסוגיה שמפלגת את החברה כבר עשרות שנים – זה לא מעניין בכלל, שלא לומר שזה בסדר גמור.
אז הנה הפואנטה:
גם בהנחה שעמית, ראש הרשות השופטת, "דאג" לכך שוילנר תחליף את אלרון בדיון מסוים – החומרה שלך זה, וההשפעה של זה על חייכם היא כלום ושום דבר לעומת ההתערבות הבוטה של ראש הרשות המבצעת שבחש באיושים ברשות המחוקקת, שאמורה לפקח עליו, והחליף את אדלשטיין בביסמוט.
אלא שבישראל מודל 2025, יש מיליוני אנשים שההחלפה של אלרון בוילנר הוציאה אותם מדעתם, בעוד ההחלפה של אלדשטיין בביסמוט עברה לידם כאילו כלום.
האנשים האלה הם פשוט תוצר של מכונת תעמולה מטורפת, שגורמת להם לעסוק בכל קשקוש סביב בג"ץ – אבל להמשיך לשכנע את עצמם שממשלה משתינה עליהם גשם.
