אתמול פורסם שהפרקליטות הודיעה ליונתן אוריך כי אם לא יקבע מועד לשימוע עד סוף חודש אוקטובר – יוגש נגדו כתב אישום במה שידוע כ-"פרשת הבילד".
שלא במפתיע, אוריך צייץ בתגובה עוד ציוץ התקרבנות.
בואו ננסה להבין במה מדובר, ולהעריך מה צפוי.
למי שסיים זה עתה חופשה ממושכת באנדרומדה נספר שיונתן אוריך, יועצו (לשעבר?) של נתניהו, חשוד בשתי פרשות פליליות, שאינן בלתי קשורות זו בזו:
האחת היא פרשת "הבילד", או "המסמכים המסווגים", במסגרתה חשוד אוריך בכך שיחד עם אלי פלדשטיין – הוא העביר לישראל איינהורן ידיעות סודיות.
על פי החשד, אוריך ופלדשטיין קיבלו את הידיעות מארי רוזנפלד, והעבירו אותן הלאה במטרה שאיינהורן יפעל לפרסם את אחת הידיעות בעיתון ה-"בילד" הגרמני – תוך שהם מודעים לכך שהצנזורה פסלה את הפירסום, וכן תוך מודעות לכך שהפירסום יפגע בביטחון המדינה.
לקינוח, אוריך גם חשוד בהשמדת ראיות.
הפרשה השנייה היא "קטארגייט", במסגרתה חשוד אוריך במספר רב של עבירות הכרוכות בכך שבזמן המלחמה עם חמאס, ובהיותו יועץ של נתניהו – הוא העניק שירותי יח"צ לקטאר, כולל בנוגע להיותה "מתווכת הוגנת" בעיסקאות חטופים.
פרשה זו עדיין נמצאת בחקירה, והשימוע אינו עוסק בה, לפחות לא במישרין.
כעת, נתמקד בפרשה הראשונה, היא פרשת הבילד.
בנובמבר 2024 הפרקליטות הגישה כתב אישום בפרשה זו נגד פלדשטיין ורוזנפלד, אך לא נגד אוריך.
ב-13.7.2025 הפרקליטות הודיעה לאוריך כי בכוונתה להגיש נגדו כתב אישום, בכפוף לשימוע – ולצרפו כנאשם נוסף לכתב האישום שהוגש נגד פלדשטיין ורוזנפלד.
נפתח רגע סוגריים ונסביר מה זה לעזאזל "שימוע":
מוסד השימוע קבוע בחוק, אך התעצב ברובו בפרקטיקה ובפסיקת בתי המשפט.
בתמצית, הרעיון הוא לתת לחשוד, שהתביעה השתכנעה שיש מקום להגיש נגדו כתב אישום – לנסות ולשכנע אותה מדוע בכל זאת יש להימנע מכך.
ובאילו מצבים יזומן החשוד לשימוע?
ובכן, בניגוד למה שמקובל לחשוב, הזכות לשימוע – והחובה לזמן אליו – לא קמה רק לחשודים "מיוחסים" – אלא לכל אדם שעומד בעיקר בשני תנאים מצטברים:
האחד, שהוא חשוד בעבירת פשע, כלומר כזו שעונש המקסימום בגינה הוא למעלה משלוש שנות מאסר; והשני, שהוא לא נמצא במעצר בעת הגשת כתב האישום.
התנאי השני הוא גם הסיבה לכך שנגד פלדשטיין ורוזנפלד הוגש כתב אישום באותה פרשה מבלי שניתנה להם אפשרות לשימוע, בעוד אוריך זומן כאמור לשימוע.
עוד כדאי לדעת, שלתביעה יש אפשרות – אך לא חובה – לערוך שימוע גם במצבים נוספים (למשל, אנשי ציבור שחשודים בהפרת אמונים, שאינה עבירת פשע).
בנוסף, צריך להדגיש שמבחינת החשוד השימוע הוא זכות, ולא חובה – והוא כמובן רשאי לוותר על זכותו. כך, לדוגמה, אולמרט ויתר על זכותו לשימוע ב-"תיקים הירושלמים" (שבגינם התפטר מראשות הממשלה), ולאחרונה טלי גוטליב החליטה גם היא שלא לממש את זכותה זו.
נסגור סוגריים, ונחזור לאוריך.
לפי החוק, לחשוד שזומן לשימוע יש 30 יום להגיש טיעונים בכתב, שכזכור תכליתם לשכנע את התביעה מדוע לא להגיש כתב אישום.
וכעת אתם אמורים להתגרד:
אם הפרקליטות זימנה את אוריך לשימוע ביום 13.7.2025, ומאז חלפו למעלה משלושה חודשים, והרבה יותר מ-30 יום – למה עדיין לא הוגש כתב אישום?
ובכן, לאחר שהפרקליטות שלחה לאוריך את הזימון, החלה חלופת מכתבים מייגעת בין עורך דינו עמית חדד לבין הפרקליטות.
מעבר לטענות בנוגע להעברת חומרי חקירה (שבינתיים הועברו), הטענה המרכזית – והדי יצירתית – של חדד היא שהאופן שבו הפרקליטות פירטה את החשדות נגד אוריך הוא לא מספיק מפורט.
חדד פנה בנושא זה פעם אחר פעם, והושב פעם אחר פעם שהפירוט שנשלח לו, במסגרת הזימון לשימוע, הוא ממש מספק.
במענים ששלחה הפרקליטות ב-17 ו-22 בספטמבר, היא גם הבהירה לו שהסבלנות נגמרה, ושעליו להעביר את טענותיו בכתב, וכן לתאם ישיבת שימוע (אם הוא מעוניין בכך) עד ליום 30.10.
ומה עשה חדד בתגובה?
במקום לממש את זכותו של אוריך לשימוע – הוא הגיש בג"ץ, בדרישה לכפות על הפרקליטות להעביר אליו טיוטת כתב אישום מפורטת.
חדד גם ביקש צו ביניים, כלומר כזה שימנע מהפרקליטות להגיש בינתיים כתב אישום – אך וילנר דחתה את בקשתו, והסתפקה בהחלטה לקבלת תגובה מהפרקליטות.
כעת, בואו ננסה להבין מה בעצם קורה פה:
אני כמובן לא יודע מה בג"ץ יחליט, אבל על פני הדברים הטענה של חדד היא מופרכת.
מעבר לכך שהפירוט ביחס לאוריך נראה סביר – בהודעת הפרקליטות הובהר כאמור שבכוונתה להוסיף את אוריך כנאשם נוסף בכתב האישום שכבר הוגש נגד פלדשטיין ורוזנפלד.
אוריך מוזכר בכתב האישום הזה, מספר רב של פעמים (👇), ויחד עם מה שכתוב בזימון לשימוע – לא ממש ברור לאיזה פירוט נוסף חדד מצפה, ולמה הוא לא פשוט מממש את זכות השימוע.
לכן, נראה שעיקר שהטקטיקה של חדד היא פשוט למרוח את הזמן, וכמובן שהטקטיקה הזו לא הומצאה לראשונה לכבודו של אוריך.
פרשת הבילד אינה חדשה, היא "התפוצצה" לפני שנה, אוריך יודע בדיוק במה הוא חשוד – ואפילו היתה לו את הפריבילגיה לראות כיצד שניים אחרים נעצרים ומועמדים לדין, בעוד הוא (ואיינהורן) המשיכו להסתובב חופשיים.
כך שלפחות לדעתי – כל הטענות של חדד הן טענות סרק, שתכליתן מריחה, מיסמוס ועיכוב.
מעבר לכך, צריך לזכור ששימוע הוא לא תחליף לבירור האשמה. כלומר, גם אם בסופו של דבר יוגש נגד אוריך כתב אישום – וקשה לראות איך זה לא יקרה בפרשת הבילד – אוריך כמובן יוכל לטעון מה שהוא רוצה בפני בית המשפט, והדרך להרשעה עדיין רחוקה מאוד.
גם מבחינה זו, נדמה שההתקרבנות מעט מוגזמת.
בשורה התחתונה, כל הסימנים מראים שאם לאוריך היו טענות ממשיות לטעון בשימוע – הוא היה עושה זאת כבר מזמן. אבל אין לו כאלה, ולכן הוא מתמקד במריחת זמן, שהיא משהו שחדד לא רע בו בכלל.
אני מניח, שבג"ץ ידחה את העתירה – ואז כמובן חדד ינסה בכל זאת לתאם מועד לשימוע, שיהיה מאוחר ככל הניתן.
את העתירה המלאה שאוריך הגיש לבג״ץ, עם המסמכים השונים שצורפו כנספחים, תוכלו למצוא פה:
https://t.me/Biniaschkenasy/15462
עד החטוף האחרון🎗️
ברייקינג:
בג"ץ (וילנר, בהסכמת גרוסקופף ושטיין) דחה את עתירתו של אוריך על הסף, וקבע כי ההודעה ששלחה הפרקליטות עומדת בכל כללי הדין.
וילנר ציינה שהפרקליטות הבהירה לאוריך מה העבירות שהוא חשוד בהן, את עיקרי העובדות המבססות את העבירות – וכן צירפה את כתב האישום שהוגש נגד פלדשטיין ורוזנפלד, שבו אוריך מוזכר מספר פעמים, ואשר מפרט אף הוא את התשתית העובדתית הרלבנטית.
בקיצור, אם תעקבו – תדעו לפני כולם😉
